האמונה בשוויון ערך האדם ובשוויון הזדמנויות מחייבת תפישה כלכלית וחברתית השואפת לצדק חברתי וצדק חלוקתי. צמיחה כלכלית בת קיימא אינה נמדדת רק במדדים כמותיים אלא ובעיקר במדדים חברתיים. מדיניות ממשלת הימין בשנים האחרונות התייחסה לקידום הכלכלה תוך התעלמות מהמצב החברתי ומהגידול בפערים, באבטלה ובעוני. התוצאה היא שגשוג כלכלי של יחידים עשירים ובעלי הון ולא של כלל המדינה ותושביה. מצב זה מוביל לחברה מקוטבת, ניכור גדול, ותחושה של כל אדם לגורלו, דבר הפוגע בחוסנה של החברה ומעמיד בסכנה את עתידה של ישראל. זכותם של כל תושבי המדינה ליהנות באופן הוגן מפירות הצמיחה הכלכלית. מערכות סעד ובתי תמחוי אינם פתרון; עלינו ליצור חברה של צדק ולא של צדקה ולחזק את מדינת הרווחה.
יעדה של מדינת ישראל הוא להבטיח איכות חיים, שיציבו אותה בין המדינות המתקדמות בעולם המערבי. יש להבטיח לאזרח הישראלי תעסוקה והכנסה הוגנת ולפתח שירותים חברתיים של חינוך, בריאות, דיור ורווחה המתאימים לחברה מודרנית ובריאה.
לבעיות מערכתיות אין פתרון נקודתי; נדרש שינוי כולל. חובתה של המדינה היא להבטיח לכל תושב רשת בטחון חברתית והזדמנות לחיי רווחה שבהם יוכל לבוא לידי מימוש עצמי. האחריות המוטלת על המדינה מחייבת את מעורבותה בהענקת כל השירותים הדרושים לשם כך.
המדיניות הכלכלית של ממשלת הימין כרסמה במדינת הרווחה והביאה לפגיעה קשה במעמד הביניים. כתוצאה מכך מתערער עמוד השדרה של החברה. רבים בישראל עברו מתחושת בטחון כלכלי וסוציאלי לתחושת אי בטחון בתחומי התעסוקה, הבריאות, הדיור, הפנסיה ואף התזונה.
על מנת לקיים מדיניות של צדק חברתי, להקטין את ממדי העוני, לצמצם פערים חברתיים ולאפשר לכל אזרח ואזרחית חיי רווחה ומימוש עצמי, נדרשת כלכלה צומחת תוך הקפדה על עקרונות של רווחה, שוויון, ובעיקר להחזיר את אחריות המדינה לרווחת תושביה.
מדיניות מתקדמת בתחום הכלכלי והחברתי מחייבת טיפול בו זמנית בצמצום הפערים ובפרישת רשת בטחון חברתית איתנה ברוח עקרונות הסוציאל דמוקרטיה.

תכנית מיידית לצמצום העוני
אי השוויון הכלכלי והחברתי בישראל היום, הגבוה בתולדות המדינה, הוא בלתי מוסרי ומקטב את החברה הישראלית. דו"ח העוני האחרון מדבר על כמיליון ושש מאות אלף עניים שבתוכם למעלה משליש מילדי ישראל. נדרשת תכנית חרום לצמצום הפערים. התכנית המיידית לצמצום העוני תכלול את הצעדים הבאים:

• העלאת שכר המינימום לביעור נגע העוני.
• אכיפה אפקטיבית של חוק שכר מינימום תוך נקיטת צעדים שיקשו עקיפה של החוק. חיוב המעסיקים להדפיס בתלוש המשכורת את שכר המינימום העדכני ואת שאר זכויותיהם.
• סבסוד חינוך לגיל הרך (2-0), ומימון הוצאות לטיפול בילדים עד גיל 8 למשפחות עובדות.
• ביטול המע"מ על סל מוצרי המזון שבפיקוח.
• עדכון כללי של קצבאות הזקנה וקצבאות הבטחת הכנסה עד לשכר מינימום.
• תמריצים למעסיקים לקליטת נשים, עובדים מבוגרים, ערבים ונכים.
• הצמדת כל הקצבאות לשכר הממוצע.
• ערבויות מדינה למתן משכנתא הפוכה לקשישים.
• השקעה בתשתיות תחבורתיות לקישור מהיר בין הפריפריה למרכז.
• הסדרת התעסוקה כך שלא יועסקו עובדי קבלן במגזר הציבורי. הקמת מערכות רישוי ופיקוח על קבלני השירותים במגזר הפרטי.
• איסור מאסר חייבים.
  

רשת בטחון חברתית
על המדינה להבטיח רשת בטחון חברתית לכל התושבים הכוללת בריאות, חינוך, פנסיה, רווחה ודיור הולם. מרכיב מרכזי ברשת הבטחון החברתית הוא הבטחת הפרנסה בכבוד. לשם כך יש להעלות את שכר המינימום כך שיאפשר לכל אדם עובד קיום בכבוד.
על מנת להבטיח את רשת הבטחון החברתית ולממנה, נדרש שינוי במערכת המיסוי:

• הנהגת חובת דיווח כללי למס הכנסה על כל סוגי ההכנסה, כולל הקצבאות.
• העלאת מס על רווחי הון לשיעורים המקובלים בעולם המתועש.
• הנהגת מס ירושה על ירושה בערך של חמישה מיליון ₪ ומעלה, באופן פרוגרסיבי בהתאם לערך הירושה.
• הנהגת מיסים ירוקים. הגדלת הקנסות על חברות מזהמות, הנהגת אגרת גודש בכניסה לערים הגדולות, והכבדת המס על סיגריות ועל דלק. מיסים אלה לא יגדילו את נטל המס הכולל שכן הם יאפשרו להפחית מיסים אחרים.
• ביטול חוק הגבלת התקציב. הגדלת תקציב המדינה בכל שנה בלפחות אחוז וחצי, כאחוז הגידול הטבעי, ולמעלה מכך בהתאם לצמיחה בשנה הקודמת.
  

רווחה
המדינה היא האחראית לרווחת התושבים וקיומם בכבוד. על המדינה להבטיח שירותי רווחה הולמים, לממן אותם ולפקח עליהם. מתן שירותי הרווחה יוכל להתבצע גם על ידי ארגונים לא ממשלתיים אך המימון והפיקוח מוטל על המדינה.

• חקיקת חוק יסוד זכויות חברתיות שיכלול את הזכות לבריאות, לחינוך, לדיור, לתעסוקה ולקיום בכבוד, להתאגדות ולשביתה.
• הנהגת הקיצבאות באופן אוניברסלי. חובת הדיווח הכללי למס הכנסה תאפשר מיסוי של כלל ההכנסות, כולל הקצבאות ותשלומי ההעברה.
• העלאת קצבאות הילדים, השוואתן ומיסוין.
• הפניית משאבים לצמצום הפערים באמצעות השקעה ישירה ביעדים חברתיים של חינוך, בריאות ודיור.
• העדפה מתקנת בהקצבות למגזרים מקופחים, למשפחות חד הוריות ולפריפריה.
• תקצוב הולם לתכניות לטיפול באלימות במשפחה ובאלימות כלפי נשים, לנפגעי נפש ולשכונות מצוקה.
• תמיכה במשפחות עם ילדים עד גיל 8 בהן שני בני הזוג עובדים, על מנת להגדיל את ההשתתפות בשוק העבודה.
• מאבק בלתי מתפשר בניצול מיני מסחרי של קטינים וקטינות בישראל.
• פיתוח מגוון רחב של שירותים קהילתיים ובכללם שירותיי מניעה, פנאי, סיוע ותמיכה לילדים ובני נוער בכלל וילדים ובני נוער בסיכון בפרט, תוך מתן דגש מיוחד על מענה לצרכים של קבוצות מיעוט תרבותיות וילדים ובני נוער עולים.
• סיוע הומניטרי לניצולי שואה נצרכים וסיעודיים.
  

עבודה ופרישה
בעולם של המאה ה-21 בו נדרשת מהאדם העובד יכולת להתמודד עם שוק העבודה המשתנה במהירות, חלה ירידה חדה בבטחון התעסוקתי. במהלך חיי עבודה של כ-30-40 שנה, צפויים הצעירים העושים צעדיהם הראשונים בשוק העבודה לחוות חמישה עד שמונה דורות של התקדמות מידעית גורפת. פירושו של דבר, קיצור דרמטי של תוחלת החיים המקצועית. מערך החיים התלת שלבי של לימודים, עבודה ופרישה, אינו עולה בקנה אחד עם הדינמיות בשוק העבודה.
כדי להתמודד כראוי עם התפתחות זו דרושה הבניה מחדש של חיי העבודה. מחובת המדינה לדאוג להבטיח גמישות ועידכון של ההשכלה לכל אורך שנות חיי העבודה, ולאפשר גמישות בגיל הפרישה.
יש לתכנן מחזור חיים רב-שלבי, רב-קריירות. מחזור זה יהיה מורכב מכמה וכמה סבבים של הכשרה, עבודה ופרישה. להשגת מטרה זו יש לפרוס כ-6 שנים משנות הפרישה הקונבנציונליות (כ-15 שנים בממוצע בישראל היום) לאורך חיי העבודה, לצורך לימוד, התעדכנות, שידרוג מיומנויות, מילוי מצברים והסבה מקצועית, עפ"י נטיותיו של העובד וצרכיו המשתנים של שוק העבודה. מימון שנות השבתון הללו יושג בחלקו ע"י הפרשות מנוכות ממס של המעסיק, בחלקו השני ע"י דחיה וולנטרית של גיל הזכאות לפנסיה ובחלקו ע"י קרנות ייעודיות של הביטוח הלאומי במימון תקציב המדינה.

• השלמת הכנסתם של קשישים שאין להם קרן פנסיה או הכנסה אחרת מלבד קיצבת הזקנה, עד לגובה שכר המינימום.
• תונהג חובת הפרשה לקרן פנסיה על כל תושבי המדינה במסגרת חוק פנסיה חובה.
• תתאפשר גמישות בגיל הפרישה.

תעסוקה ומאבק באבטלה
העבודה היא מרכיב חיוני בחיי האדם המאפשרת לא רק עיסוק ופרנסה אלא גם מימוש עצמי וקיום בכבוד. במצב של אבטלה נפגעים לא רק המובטלים ובני משפחותיהם אלא גם החברה והכלכלה כולה. ביקוש והיצע של עובדים אינו עניין רק של השוק החופשי אלא גם של המדינה שעליה מוטלת האחריות הכוללת על המדיניות הכלכלית-חברתית.

• הורדה מתמדת במספר הבלתי מועסקים תוך שאיפה לתעסוקה מלאה.
• הקמת רשות לתכנון כלכלי וחברתי בעלת סמכויות שתקבע אסטרטגיה כלכלית חברתית ארוכת טווח, ובכלל זה את יעדי התעסוקה ותמליץ על דרכים להשגתם.
  

מדיניות הוגנת להשבה לעבודה
מדיניות של השבה לעבודה היא ברוכה, אך היא רלבנטית לאחר הפעלת מדיניות של הגדלת היצע העבודה וקיום היצע משרות זמין. הנסיון של ממשלת הימין להשיב בכוח מובטלים למעגל העבודה, תוך שלילת זכויותיהם על ידי גופים פרטיים במסגרת "תכנית ויסקונסין" מהווה למעשה כיסוי בלבד לקיצוץ בתקציב הרווחה וצמצום הקצבאות. מדיניות ההשבה לעבודה צריכה להיות מבוססת על העקרונות הבאים:

• פיתוח כישורי מובטלים, הכשרה מקצועית והכשרה לחיפוש והשתלבות בעבודה.
• הקמת מעונות יום שיאפשרו יציאה לעבודה של הורים לילדים קטנים.
• מציאת פתרונות תחבורה למקומות העבודה.
• הענקת תמריצים למשתלבים בעבודה וביטול הענשת אלה שלא מצליחים להשתלב.
• התאמת פתרונות ייחודיים לכל אדם, תוך התחשבות ברקע התרבותי ממנו בא ובמצבו המשפחתי.
• למדינה אחריות כוללת על הפעלת תכניות השבה לעבודה, לגיבוש הקריטריונים ולפיקוח על ביצועם, ובכל מקרה, לא באמצעות חברות פרטיות שכל מטרתן רווח כספי על חשבון המובטלים.
• התמקדות בהכשרה מקצועית לצעירים בתחילת דרכם בשוק העבודה, ובהכשרה מקצועית של עובדים עניים.
  

רפורמה בשוק העבודה בשכר נמוך
מדיניות הוגנת צריכה להדגיש לא רק את חשיבות העבודה אלא גם להבטיח שילוב בעבודה סבירה המבטיחה יציבות ושכר המאפשר קיום בכבוד. שוק העבודה בישראל עובר תהליכים של שחיקה וצמצום השכר, מעבר להעסקה חלקית ועבודות זמניות וללא כל בטחון תעסוקתי, בעיקר דרך קבלני שירותים וכוח אדם.

• אכיפה נמרצת של חוקי העבודה והוספת כוח אדם לביצוע משימה זו.
• הפסקת העסקת העובדים במגזר הציבורי דרך קבלני שירותים שמאפשרים למדינה להוזיל את העבודה על חשבון העובדים, להימנע מלשלם שכר מינימום וזכויות סוציאליות.
• חקיקה המחייבת קבלני שירותים לקבל רשיון בדומה לחברות כוח אדם וקביעת ערבויות בסכומים מספקים שישמשו לתשלום לעובדים בעת הצורך.
• חיוב כל מכרז ציבורי בחישוב שעות העבודה של העובדים הדרושים לביצוע השירות, כך שלא יוכלו להתקבל הצעות שאינן מאפשרות תשלומים הקבועים בדין ובהסכמים הקיבוציים.

הבטחת קיום בכבוד למי שאינם מצליחים להיקלט בעבודה
המדינה מחוייבת לפרוש רשת מגן אפקטיבית שתבטיח קיום בכבוד למי שאינם מסוגלים לעבוד ולמי שרוצים לעבוד אך אינם מוצאים עבודה.

• הבטחת קיצבת הבטחת הכנסה המאפשרת קיום בכבוד.
• הבטחת דמי אבטלה לפרק זמן שיאפשר למובטלים למצוא עבודה התואמת את כישוריהם.
• עובדים עצמאיים מובטלים יזכו אף הם לדמי אבטלה.

מהגרי עבודה
מעמדם של מהגרי העבודה בישראל מוסדר באופן חלקי בלבד דבר המאפשר את ניצולם והעסקתם מתחת לרמת השכר והתנאים הסוציאליים המקובלים עבור עובדים מקומיים. מעורבות חברות כוח אדם ומעסיקים המנצלים את חולשתם של המהגרים הביאה ישירות למצב בלתי נסבל זה.על ישראל לנהוג בעובדים הזרים ברוח הפסוק: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא יט, לד).

• מתן אישורים למהגרי עבודה לעבוד בישראל רק על בסיס אישי ולא דרך חברות כוח אדם.
• ביטול משטרת ההגירה. במקומה תורחב באופן משמעותי היחידה לאכיפת חוקי העבודה, אשר תעסוק, בין היתר בהבטחת תנאי עבודה שווים למהגרי עבודה.
• החלת מורטוריום על כל מהגרי העבודה החיים בישראל לתקופה של שנה בה יוכלו העובדים להסדיר את מעמדם. מהגרי עבודה יוכלו לקבל אשרות שהייה, עד לקבלת מעמד קבע ואזרחות.
• ילדי עובדים זרים אשר נולדו בישראל או חיו בה במשך 5 שנים ויותר יקבלו מעמד קבע ויוכלו לבקש אזרחות ישראלית.

בריאות
חוק ביטוח בריאות ממלכתי שהונהג בינואר 1995 הבטיח סל בריאות לכלל האזרחים. במהלך השנים התקציב הממלכתי למימון הסל לא עודכן וסל הבריאות נשחק. מספר גדל של שירותים ותרופות אינם ממומנים והביטוח המשלים, שאמור היה להיות מיועד רק לשירותים מיוחדים ונוספים, הפך למספק השירותים הבסיסיים. נטל המימון מוטל על המבוטחים בניגוד לעקרונות החוק ולחובת מדינת הרווחה. הפערים במצב הבריאות של אלה המסוגלים לשלם לבין אלה שלא מסוגלים גדלו באופן מדאיג.
הבטחת יישום חוק בריאות ממלכתי:

• עידכון סל הבריאות בשני אחוזים בשנה כך שיכלול את כל השירותים והתרופות הבסיסיים.
• הביטוח המשלים יהפוך לביטוח המיועד לתוספת שירותים מיוחדים ולא למבטיח הבריאות הבסיסי.
• הכללת הביטוח הסיעודי והטיפול בנפגעי נפש בקהילה בסל הבריאות בהתאם לחוק.
• מתן סדר עדיפות גבוה לרפואה מונעת וחסכון משמעותי בעלויות הטיפול הרפואי.
• גיבוש מדיניות כוללת לטיפול במגיפת האיידס ומחלות העוברות במגע מיני. השקעת משאבים במניעה ובהסברה שתכלול מחד העלאת המודעות לחשיבות מין מוגן ומאידך טיפוח הקבלה החברתית ומניעת אפלייתם של החולים והנשאים.
• ביטול ההשתתפות העצמית בביקור אצל רופאים, והורדת ההשתתפות העצמית לעלות התרופה ולא מחיר המדף שלה.
  

דיור
על המדינה מוטלת החובה להבטיח לכל תושביה קורת גג ראויה.

• הפעלת תכנית חרום להסדרת דיור למחוסרי דיור.
• עידוד בניה להשכרה בטווח ארוך במימון ממשלתי. הממשלה תדאג לבנייה, להשכרה ולתחזוק הנכסים.
• מתן אפשרות לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם בהנחות משמעותיות, בהתאם לחוק הדיור הציבורי שחוקק ביוזמת מרצ. ההכנסות ממכירת הדיור הציבורי תתווספנה אך ורק לתקציבי הרחבת פתרונות הדיור.
• עדכון ריאלי למחירי הדירות בשוק של המשכנתאות לזוגות צעירים ולעולים חדשים לאחר שאלו נשחקו באופן ניכר.
• יצירת אפשרות ללקיחת משכנתא ללא צורך בהון ראשוני – על בסיס תשלומים שוטפים בלבד.
• הבטחת זכות הקניין של חברי הקיבוצים על בתיהם.