הפעם פוסט שונה. לא על פוליטיקה אלא על התמכרות. ואתחיל בוידוי: אני מכור.
מעולם לא התמכרתי - לסיגריות, סמים, אלכוהול או שאר מרעין בישין. גם לא משך אותי להתקרב לזה (טוב, נו, לפעמים שותים איזו בירה). חנון, תגידו. אני מודה באשמה.

לפני שנתיים עברתי בדיקות דם שגרתיות, וראיתי שהשומנים בדם שלי עלו. עניין תורשתי משהו, אבל לא צריך ל"עזור לזה". בנוסף "סחבתי" על עצמי גם כמה קילוגרמים עודפים, דבר די נפוץ אצל מי שעבר את גיל 40, והחלטתי שהגיע הזמן לטפל בזה.

שאלתי את הרופא מה הוא ממליץ, ותשובתו הצפויה היתה: פעילות גופנית והקפדה על תזונה.
כ"תלמיד חרוץ" החלטתי שזה בדיוק מה שנחוץ, וראשית דבר נרשמתי לדיאטנית ולמכון כושר. די מזמן, בשנות נעוריי, הייתי חולה ספורט ועסקתי שעות אינסופיות בפעילות ספורטיבית מכל הסוגים. מאז נשארתי "חולה", אבל הפכתי לפסיבי.

למי שלא עוסק זמן רב בספורט, לא כל כך פשוט לחזור לזה. אבל די מהר, יחסית, התחיל הכושר שלי לעלות. אופניים, סטפר, הליכה על מישור ואח"כ בשיפוע. כל פעם מגבירים עוד קצת ועוד קצת את המאמץ, ויותר ויותר נהנים. כך מדי שנתיים, בוקר בוקר ולפחות 6 פעמים בשבוע, פעילות אנארובית (משקלות) ובעיקר פעילות אירובית בעצימות גבוהה מאד (למביני עניין: דופק רצוף של 160 במשך שעה, כ-90% מדופק המטרה). ומעבר להנאה הצרופה, יש כמובן בונוסים נוספים: הקילוגרמים העודפים התעופפו להם זה מכבר (טוב, עדיין אין קוביות...), הדופק במנוחה ירד פלאים, וכך גם השומנים בדם.

לאחר כמה חודשים עברתי לריצה. בהתחלה קשה לרוץ ק"מ, אח"כ עולים לשניים, שלושה, חמישה. כל פעם מגבירים. מזה זמן רב אני רץ 10 ק"מ כל פעם, בסופי שבוע גם מגיע ל-20-15 ק"מ ברציפות, ואם היו לי 4-3 שעות פנויות ביום (במקום שעה וחצי), הייתי בכייף מבלה אותן בפעילות אירובית כלשהי, בעצימות גבוהה מאד, עד שהגוף מרגיש "סחוט". נדמה לי שזו התמכרות.

כל הקלישאות על גוף ונפש נכונות במקרה שלי. לאחר ריצת הבוקר, בילוי בסאונה ומקלחת קרה, היום נראה אחרת לגמרי.