אנו חוגגים השנה את חג הפסח, חג האביב והחירות, במלאת שישים שנה לחירותנו המחודשת. כמובן שהשמחה על העצמאות והחירות, שזכינו בהן לאחר "אלפים שנות" היא גדולה ומוצדקת. אך האם היא גם שמחה שלמה? האם באמת חירותנו נקייה מפגמים, מבעיות, מחולשות?
המסורת של סיפור יציאת מצרים שאנו קוראים אותה כל שנה בהגדה של פסח ושאנו מצווים לזכור אותה גם כל שאר ימות השנה, היא המסורת של סיפור הבראשית של עמנו, הסיפור המכונן של עם ישראל. "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", כתוב בהגדה. ו"היום הייתם לעם". וכי איזה עם יכול להיות עם, אם הוא חי כעם של משועבדים, שנאלץ לבנות בפרך ערים ובתים לנוגשים אחרים וששוועתו עולה השמיימה? אם אין הוא עם בן חורין, החופשי לעצב את חייו ואת זהותו ותרבותו כרצונו?
ואכן זכר חרפת העבדות מלווה את עמנו מראשיתו ועל כן ראוי שהזיכרון הזה ינחה אותנו במיוחד בימים אלה, כשאנו עומדים לחגוג שישים שנה לעצמאותנו.
האם יכולה חירותו ועצמאותו של עם להיות שלמה ומובטחת, כאשר הוא עצמו שולט על עם אחר, גם אם שליטה זו נעשית לצער לבם של רבים ממנו? הניסיון מראה ומלמד, שעם השולט על עם אחר איננו יכול להיות בן חורין במלוא מובן המילה. בעניין זה לא יכול להיות שום ספק וגם "הניצים" הקיצוניים ביותר ייאלצו להודות בכך. די להתבונן בהשלכות ובהשפעות הקשות של המשך שליטתנו על הפלשתינים, על החברה הישראלית עצמה. די להבין עד כמה תחומים חיוניים ביותר של חיינו, כלכליים, חברתיים, מוסריים ונפשיים, משתבשים ומתעוותים ללא הכר בשל המשך הכיבוש. נכון, הפלשתינים אינם בדיוק עבדים, אך גם בני חורין הם אינם. נכון, הפלשתינים לא מקילים עלינו כלל את סיום הכיבוש ואת פתרון הסכסוך. ואף על פי כן, סיום הסכסוך והכיבוש והשגת השלום הם ראשית כל אינטרס קיומי שלנו, של מדינת ישראל, אינטרס מרכזי של השחרור והחירות שלנו, השחרור מעול השליטה על עם אחר. נזכור זאת בחג החירות.
ואם דיברנו בעם אחר, בואו ונדבר לרגע על עמנו שלנו. כמאתיים אלף עובדי קבלן בישראל, הם בעצם עובדים-עבדים, ללא זכויות סוציאליות, ללא תנאי עבודה מינימליים, בשכר נמוך ביותר וללא כל ביטחון במקום עבודתם. הם מנוצלים באופן מחפיר ביותר על ידי מעבידיהם, בהסכמה שבשתיקה, או שלא בשתיקה, של הממשלה, שנהנית מהאפשרות לקבל עבודות במכרזים, במחירים נמוכים, הודות לניצול של עובדי הקבלן. זוהי חרפה לאומית ממדרגה ראשונה ובחג הפסח, חג החירות, עלינו להציב בראש סולם המשימות הלאומי את חיסול חרפת העבדות הזו.
וישנם גם העובדים הזרים, המהגרים והפליטים. מי לא ראה כיצד חיים רבים מהם בתנאי עבדות ממש, נרדפים בצורה מבישה ואכזרית, מנוצלים ואחר כך מושלכים ככלי אין חפץ בו. "הכושי (תרתי משמע), עשה את שלו והוא יכול ללכת"...
בחג החירות ראוי שנרים את כוסות החג בברכה ובתקווה שכל התופעות הללו לא יימשכו בעתיד ושחירותנו אכן תהיה שלמה ומובטחת.
|
