מנהיג נבחן בעיקר לא בדבריו ובהכרזותיו אלא במעשיו, בהתנהגותו ובהתנהלותו. מזה מספר שנים, מאז נאומו המפורסם ליד קבר בן גוריון בשדה בוקר, נאום שבו הכיר אהוד אולמרט בעקרון של חלוקת הארץ והקמת שתי מדינות לשני העמים, נאום שתרם תרומה מרכזית לפילוג בתוך הליכוד, מכריז אולמרט, השכם והערב, שפניו לשלום ולהידברות עם האגף המתון של העם הפלשתיני. אלה הכרזות חשובות ומעודדות מבחינת התוכן, הטון והקול. מפי ראש הממשלה נשמע, או כמו נשמע, דברו של השמאל בישראל, שגרס מאז ומתמיד את התפיסה, שמשום שבארץ הזו חיים שני עמים, יש לחלק את הארץ בין שניהם (בהמשך הזמן הגיע השמאל בראשות מרצ גם לגיבוש תכנית השלום, סביב יוזמת ז'נבה. אולמרט מעולם לא הציג תכנית שלום סדורה וברת מימוש). אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד.
הגם שבמשך חודשים רבים התנהלו שיחות חשאיות בין אולמרט לבין אבו מאזן, שלאיש לא היה מושג על תוכנן, הרי מה שקובע הוא מה יצא מהשיחות הללו. ומה שיצא הוא שאולמרט לא מעיז להביא לועידת אנאפוליס את הדיון על שאלות הליבה של הסכסוך ובוודאי לא את ההצעות לפתרון של השאלות הללו. הוא פשוט נכנע לליברמן מ"ישראל ביתנו" ולאלי ישי מש"ס, שהקצין ימינה ומשום כך שמפלגת העבודה לא הפעילה שום לחץ חיובי משמאל. בקיצור, הידיים של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הן הידיים של הימין, של הימנעות מפתרון הסכסוך, ואפילו של פחד מפתרון כזה, של הימנעות מנקיטת צעדים ממשיים, שיכולים להביא לקצו של הסכסוך.
יש לזכור, אולמרט יבחן ויישפט על ידינו (והמליצה המקובלת היא שהוא יישפט גם על ידי ההיסטוריה), לא לפי דבריו, אלא בעיקר לפי מעשיו. יתרה מכך, אהוד אולמרט ואהוד ברק לא הקלו עד כה כמעט במאומה על תנאי החיים הקשים בשטחים ועל סבלם הרב של הפלשתינים, הנאנקים תחת עול הכיבוש שלנו. הם לא הורידו שום מחסום מיותר ושום היאחזות, למרות התחייבויותיהם, ולמרות המתחייב מכל ההסכמים, וחרף כל הדיבורים הם גם לא עצרו את התפשטות ההתנחלויות, שהן הן המכשול המרכזי לפתרון הסכסוך ולהשגת השלום.
אהוד אולמרט יכול היה, אלמלא נבהל מתכתיביהם של ליברמן וישי, לגבש רוב בכנסת סביב צעדי שלום אמיצים ופותרי הסכסוך. אך נראה, שלמרבה הצער, הוא לא קורץ מחומר של מנהיגים גדולים, המסוגלים ללכת באומץ לביצוע של הכרעות קשות וגורליות. הוא בנוי, ככל הנראה, מחומר של פוליטיקאים העושים את שיקול הנוחיות וההישרדות האישית הפוליטית ולא את השיקול הדרוש והגורלי לעמנו ולאזור כולו.
במצב דברים זה, נצטרך להמשיך ולשאת את משא המאבק הבלתי נלאה למען השלום, ולהמשיך לדחוף קדימה ללא הרף את ראש הממשלה אהוד אולמרט. אין לנו כוונה לאתרג את אולמרט אלא ללחוץ עליו ללכת למהלך שלום משמעותי, כי בסופו של יום, אין תחליף לשלום בין שני העמים ואין מוצא אחר מלבד הסדר, שיאפשר לשני העמים לחיות יחד זה לצד זה.
|
