הוא צודק מאד בהערתו והארתו, אך גם ראשי המפלגה המופקדים על שמירת האיזון התקציבי שלה ומניעת הגלישה לחובות שלא ניתן לפרעם - גם הם צודקים בעיקרון, בהקצותם לסניפים רק את מה שיש ביכולתם להקצות.
במצב החדש בפוליטיקה הישראלית, שבו ההון חובר לשלטון ולהפך, מפלגות נקיות כפיים וברות לבב כמו מרצ, חייבות להשקיע מחשבה ומאמץ לא שגרתי, כיצד לגייס מקורות כספיים נוספים, שיאפשרו למפלגה להצליח בעת בחירות ולתפקד באופן סביר, בין בחירות לבחירות. ברור שעל כל חבר וחברה להגביר את תרומתם האישית לפי יכולתם.
לפני זמן מה כתבתי מאמר בעיתון "הקיבוץ", שבועון התנועה הקיבוצית, שמבטא הן את הקיבוצים שהיו קודם לכן בתק"ם, הקשור עם מפלגת העבודה והן את הקיבוצים שהיו לפני האיחוד של התנועה הקיבוצית שייכים לקיבוץ הארצי, הקשור עם מרצ. כתבתי במאמר הזה שעל הקיבוצים לחוש אחריות לגורל המפלגות שהם קשורים איתם, מפני שהמפלגות של המרכז (מפלגת העבודה) והשמאל (מרצ), מהוות את חומת המגן של התנועה הקיבוצית מול מזימות הימין הרכושני, לפגוע בתנועה הקיבוצית. עוד ציינתי שכידוע לכל, חל בעשור האחרון מפנה דרמטי לטובה במצבם של עשרות רבות של קיבוצים. ממצב משברי בו נמצאו רוב הקיבוצים לפני כעשור שנים, הם עברו למצב של רווחיות גבוהה ביותר ותהליך זה נמשך בלי הרף. נכון שעדיין נותרו מאחור כמה עשרות קיבוצים שמצבם קשה וחובה לעזור להם (ודבר זה לא נעשה עד כה), אך בו בזמן חייבים הקיבוצים שמצבם הכלכלי שפר עליהם מאד, להציץ החוצה, אל עבר המתרחש בחברה הישראלית, ולהבין שללא השתתפותם הפעילה בסיוע כספי למפלגות שהם קשורים איתם, לא תוכל להתקיים בעתיד התמודדות הוגנת מול כרישי ההון הרכושניים, הימניים וה"ניציים".
להמחשת דברי הבאתי את הדוגמה של חברתנו שלומית אלוני מקיבוץ גן שמואל. שלומית, הממלאת בקיבוצה תפקיד בכיר בניהול של אחד מהמפעלים המצליחים של הקיבוץ המשגשג והשיתופי הגדול והחזק הזה, קיבוץ גן שמואל, ששמו הטוב הולך לפניו למרחוק, שלומית זו פועלת כבר למעלה מארבעים שנה בהתנדבות, פעמיים בשבוע, בסניף בחדרה. קודם היה זה סניף מפם ומשנת 1992 זהו סניף של מרצ. והנה, בשל קשיים כספיים הופסק התשלום של שכר הדירה והארנונה של הסניף וחברי הסניף פשוט נותרו בלי מבנה, "הושלכו החוצה", כמו שקרה בסניפים רבים אחרים.
האם נבצר מחברי גן שמואל להושיט עזרה לחברתם הנאמנה והמסורה ולאפשר לה לפעול כראוי, במבנה שניתן להתכנס ולפעול בו? והרי הכל יודעים שרווחי הקיבוץ הזה, שכמובן לא ננקוב במספרם, מגיעים לסכומים מכובדים ביותר. ברוך השם אני מוסיף, כחילוני גמור ממש מלידה. טוב, אז אומרים לי: "אין ספק שאתה צודק, אין ספק שצריך לעשות משהו בנדון ובכיוון שאתה מדבר עליו". כך אומרים אך לא עושים, לא מטפלים ואפילו לא דנים. ואני אומר שאפילו בשביל הנשמה היתרה של קיבוצינו, קיבוצי הקיבוץ הארצי לשעבר, לפחות אלה שיכולים, אלה שמצבם טוב ומעלה, ראוי שהם ימצאו ומיד דרכים לסייע למרצ, שהמראתה המחודשת, אם תתרחש, תעניק גם להם תקווה ותוחלת חדשה. תרומה כזאת, יש בה משום התמודדות עם סכנת "וישמן ישורון ויבעט", סכנה המרחפת על כל מי שהתעשר לפתע ולא מצא גם אפיקים רוחניים ומוסריים לנצל את הצלחתו.
כשפרסמתי את מאמרי ב"הקיבוץ" קיבלתי כמה תגובות חיוביות, אך אף לא מעשה חיובי אחד. האם לא הגיע הזמן שנתבע בנושא זה דיון מסודר ורציני ?
בברכת מועדים לשמחה לכל חברינו ולכל בית ישראל.

שלכם, העורך: נחום שור. לתגובות: shoor_n@kfm.org.il