למעשה, הקבלנים אינם מחויבים לפי חוק בדבר. להפך, הם משוחררים מהאחריות לדאוג לעובדיהם, שיהפכו ב-1 באוקטובר לעובדי המעסיק בפועל. הקבלנים מאיימים בפיטורים כדי לנסות ולבטל את מה שהוא בעיניהם רוע הגזירה, של ביטול דרך ההעסקה העקומה של עובדים באמצעות קבלני כוח אדם. המניעים שלהם ברורים. הסעיף מבטל את זכות קיומם ומנסה להחזיר את המשק לשיטות העסקה נורמליות, כמו בשאר העולם. הבעיה אינה עם הקבלנים אלא עם המעסיקים, שלא מעוניינים להעסיק את עובדיהם כדין, עם זכויות ועם אחריות ישירה לתנאיהם, ובראשם המעסיקה הגדולה ביותר - המדינה.

החשב הכללי פירסם באמצע יוני הוראה לכל משרדי הממשלה לסיים את התקשרויותיהם עם קבלני כוח האדם עד ל-30 באוגוסט. קיימת אמנם אפשרות להגיש בקשות מיוחדות לקליטת חלק מהעובדים, אך משרד המבקש לקלוט עובדים צריך לקבל את האישורים עד 1 באוגוסט, קרי לפני יותר משבוע. משמעות הוראת החשכ"ל היא כי משרד ממשלתי, שמבקש לפעול לפי החוק, צריך לבקש לכך אישור מיוחד. ברירת המחדל, לפי הוראות החשב, היא לפעול בניגוד לחוק.

חוק קבלני כוח האדם נחקק כבר ב-2000, לאחר שהיה ברור כי המשק נכנס לסחרור של העסקה דרך גורם מתווך. כיום רוב העובדים שהועסקו באמצעות קבלני כוח אדם מועסקים על ידי קבלני שירותים, שהחוק אינו חל עליהם, משום שנחקק טרם הוכרה התופעה של קבלני השירותים. הצעת חוק שמקדמים הח"כים יוסי ביילין ודב חנין, שמטרתה להחיל את חוק קבלני כוח האדם גם על קבלני שירותים, נתקלת בהתנגדות מצד המדינה. ישראל רוכשת שירותים - שמשמעם עובדים שמועסקים בשירותיה, ללא כל ביקורת על זכויותיהם, ללא זכויות סוציאליות ותוך ניצול יומיומי - בסכום של 1.2 מיליארד שקל בשנה. מנכ"לי משרדי הממשלה מודים כי אין חיסכון בהעסקת עובדים באמצעות קבלני שירותים, אלא שאין הוא מוצא מסעיף כוח האדם, אלא מסעיף השירותים - שם לא צריך אישורים מאגף התקציבים באוצר. הסיבה היחידה, אם כן, להעסקה באמצעות קבלני כוח אדם וקבלני שירותים, היא מניעת זכויות מעובדים ופגיעה בעבודה המאורגנת.

30 באוגוסט הוא יום המפתח. המאבק הראשון מנוהל בימים אלה במוסד לביטוח לאומי, שם כבר הודיעו לחלק מעובדות הקבלן שעובדות בביטוח לאומי חמש שנים ויותר, כי לא ייקלטו כעובדות המוסד. מסיבה שאינה ברורה, הנהלת המוסד מעדיפה להתנהל לפי הוראות האוצר במקום לעמוד על חובתה לקליטת העובדות, כאילו היתה אחרון משרדי הממשלה ולא הגוף המרכזי למתן שירותים חברתיים בישראל.

זהו המאבק הראשון מתוך רבים, שכנראה נראה בשבועות הקרובים. זהו גם המבחן החשוב ביותר בעשורים האחרונים לכוחה של ההסתדרות. ב-1 בספטמבר נדע לאן פניה של ישראל - לפיטורים המוניים והמשך דריסתם של העובדים , או שנעשה צעד חשוב לקראת חזרה לשפיות ולהכרה שיש לעובדים זכויות.

פורסם בהארץ  19.08/08