בעקבות נישואיה למרק, בן זוגה, היא עברה לגור בקיבוץ מורן שבגליל, בו היא הייתה חברת הקיבוץ במשך כעשר שנים. דיצה אומרת, בנימה הומוריסטית מעט, שהיא עבדה במורן בעבודות רס"ר: הייתה אקונומית של הקיבוץ, מנהלת חנות הכלבו, עובדת במחסן הבגדים וכיוצא באלה, בעוד שמרק, בן זוגה, היה מזכיר הקיבוץ, רכז קליטה ועוד תפקידים מרכזיים.
לשאלה מדוע הם עזבו את הקיבוץ לאחר כל כך הרבה שנים של חברות בו והשקעה מסורה של אנרגיה וזמן, עונה דיצה: משום שהקיבוץ הופרט וחדל להיות קיבוץ. אם כבר הפרטה, אז למה במורן, במקום מרוחק? רצינו לחיות בקיבוץ אך הקיבוץ עזב את עצמו ומיטב החברים עזבו אותו. "פעם היה ים, אומרת דיצה, כלומר קיבוץ, ונשארו "רק המדוזות"... (כלומר: הנמושות).
אז הגענו לעיר, להוד השרון, מספרת דיצה, וזו הייתה התחנה הראשונה בנדודינו, כשמאוחר יותר נחתנו בנס ציונה. המפעל שמרק עבד בו עבר לאשדוד, אך לא רצינו לעבור לעיר זו ולכן השתכנו בנס ציונה.
מרק הוא טכנאי במפעל, בו הוא עובד, ואילו אני, אומרת דיצה, למדתי בשנים 1994-1997 חינוך בלתי פורמלי וניהול מרכזים קהילתיים בבית ברל שליד כפר סבא ובמשך חמש שנים עסקתי במה שלמדתי. אך כיום אני עובדת בחנות הספרים של סטימצקי בקניון שברחובות.
ש: מתי, מדוע וכיצד הגעת לתחום הפוליטי?
דיצה: בעת שהייתי בקיבוץ מורן בגליל, פרצה מלחמת לבנון הראשונה ובלילה אחד גייסו למלחמה את מחצית חברי הקיבוץ. הייתי אז בהריון וכל כך רציתי שילדי לא ילמדו עוד מלחמה ולכן החלטתי להצטרף מייד לרצ וכך עשיתי. זה היה בשנת 1982, לפני 26 שנים, ומאז הייתי פעילה, קודם במשך 10 שנים ברצ ומשנת 1992, עם האיחוד בין רצ למפם, אני פעילה, במידת האפשר, במרצ. בהוד השרון, שם גרנו, הייתי יו"ר סניף מרצ בשנות התשעים. הסניף אז היה גדול ופעיל והיו בו למעלה ממאה חברים. היום, כידוע, מצב הסניף בהוד השרון איננו מזהיר, בלשון המעטה
ש: ומה עם פעילותך בסניף מרצ בנס ציונה?
דיצה: ניסיתי להתחבר לסניף המקומי. אבל הסניף, לצערי, איננו חף מבעיות. הייתה כאן פרשה שאותו ישראל כהן, שאת רישומו הרע השאיר במקומות לא מעטים, היה מעורב גם כאן ולא אכנס לזה בפומבי. נוסף לכך בעיות שהיו קשורות במשפחתי ובמות אבי, הרחיקו אותי מהסניף, בשלב זה.
ש: איך את מעריכה את מצבה של מרצ ומה עליה לעשות, לדעתך?
דיצה: מרצ חייבת, ראשית כל, להתחדש ולהתרענן ולהציג רשימה חדשה וצעירה יותר לכנסת הבאה. מבלי שתעשה זאת, אין למרצ שום סיכוי, גם לא אצלי. לא השכלנו לטפח להנהגת מרצ כוחות צעירים וחדשים ויש לעשות זאת עתה ובדחיפות.
שנית, כמעט שלא רואים ולא שומעים את מרצ ועל מרצ והיא נתפסת כמעט כלא רלבנטית.לכן מרצ חייבת להתחיל מייד להרים את הפרופיל של פעולתה לרמה גבוהה הרבה יותר, כך שהציבור הישראלי, שהוא שיצביע בבחירות הבאות,ישמע על מרצ ויתייחס בחיוב לדרכה ולפתרונות המדיניים והחברתיים, שמרצ מציעה למדינת ישראל ולחברה הישראלית.

שוחח ורשם: נחום שור