אחרי שדיטה סיימה את בית הספר התיכון בשפיים, היא נישאה לחבר קיבוץ צובה שבהרי ירושלים, הצייר אריה אזן, וחיה בקיבוץ זה במשך 16 שנים. שם נולדו גם ילדיה ובקיבוץ צובה היא עבדה בשדות הפלחה.
מאוחר יותר הזוג התגרש ודיטה הגיעה לתל אביב, אחרי שהות של שש שנים בירושלים. עוד קודם שעזבו והתגרשו, היו דיטה ואריה שליחי תנועתם לדרור-המחנות העולים בניס שבצרפת, במשך שלוש שנים בשנים 1968- 1970.
בתל אביב עסקה דיטה במקצועה, כמומחית להתעמלות בשיטת פלדנקרייז, אותה למדה בקורס מיוחד. עד היום היא עוסקת במקצת במקצוע זה וכן בטיפול בקשישים בבתי אבות ואצל אנשים פרטיים. בן זוגה הנוכחי, ניניו, שעמו היא חיה כבר 22 שנים, הוא במאי תיאטרון, קולנוע וטלביזיה וביים לאחרונה כמה סרטים חשובים בערוץ השני.
ש: מתי, כיצד ומדוע הגעת לעסוק בתחום הציבורי?
דיטה: אני לא כל כך אוהבת את השאלה הזו, מפני שאינני פוליטיקאית. נכון, התפקדתי למרצ ואני חברה מן המניין במרצ כבר הרבה שנים, למרות שלתקופה מסוימת עזבתי את מרצ והצטרפתי לחד"ש, כי אני אדם רדיקלי מאד, אך חזרתי למרצ, מפני שהיחס של חד"ש לזכויות של עם ישראל ובמיוחד ההתבטאויות של המנהיג של חד"ש, ח"כ ברקה, הן מחפירות ואין לי מקום במפלגה כזו. לכן חזרתי למרצ.
אבל ביסוד אני הומניסטית, רגישה, לא יכולה להשלים עם שום עוול, עם שום דיכוי וניצול ולא יכולה, בשום פנים ואופן, להשלים עם הכיבוש, עם השלטון שלנו על עם אחר כבר 41 שנים. זה ממש מקומם. עד שהפלשתינים לא יזכו לעצמאות שלהם, אני לא מסוגלת לחוג את חג העצמאות שלנו.
לכן אני חברה במרצ, לכן אני בכלל בשמאל, אני פעילה מאד ב"שלום עכשיו", מסייעת לארגון הרופאים למען זכויות אדם ועוד.
בכל מקום, בארגון, במצב שבו אני יכולה לפעול כנגד העוול, אני נמצאת שם ומנסה לעזור כמיטב יכולתי.
ש: האם את מרוצה ממרצ? מדרכה? מפעולותיה?
דיטה: מבחינה אידיאולוגית - הדרך של מרצ נכונה מאד גם בתחום המדיני, במאבק על השלום, וגם בתחום החברתי, במאבק נגד העוני והפערים החברתיים. הבעיה היא שלא שומעים את מרצ כמעט בכלל וזה מדאיג מאד. מרצ חייבת להרים פרופיל, כך שכולם ישמעו עליה וידעו על פעולותיה ועמדותיה. נכון לרגע זה, יודעים עליה מעט מאד.
שנית, בתחום החברתי, מרצ לוקה בחסר גדול. היא לא פועלת במידה הראויה והדרושה בתחום החברתי והיא נתפסת כמעט רק כשמאל מדיני שעוסק בשלום עם הפלשתינים, ולעתים, למרבה הצער, היא נתפסת כדואגת יותר לפלשתינים מאשר לישראלים. אני יודעת שאין זה כך, שזהו דימוי מוטעה - אבל זהו דימוי קיים, הגורם נזק וצריך להתמודד איתו ולשנות את המצב, בעיקר ע"י הגברת הפעולה בתחומים החברתיים למען השכבות המוחלשות.
נוסף לכך, אומרת דיטה, לדעתי על מרצ לנסות לשתף פעולה עם החלק השמאלי במפלגת העבודה, עם אישים כעמיר פרץ, שלי יחימוביץ', אופיר פינס ודומיהם. זה חשוב לעתיד השמאל במדינת ישראל.
למרצ יש מנהיג נהדר, ג'ומס-חיים אורון, שבחרתי בו בכיף והבאתי עוד חברים להצביע בעבורו. אבל ג'ומס, שהוכיח שניתן להיות ישר והגון בפוליטיקה וגם להצליח - עדיין לא ידוע במידה מספקת בציבור ועליו לעשות משהו בנידון, לטובת כולנו. בקיצור, מרצ צריכה להיות הרבה יותר "ידועה בציבור", ומוכרת לקהל הרחב. זהו תנאי הכרחי, על מנת שמרצ תוכל להמריא בבחירות הבאות.

שוחח ורשם: נחום שור