אסתר נולדה בהונגריה ובהיותה בת שנתיים עלתה עם הוריה לישראל ולאחר תקופת שהות במעברה הם עברו לתל אביב, שם למדה אסתר בתיכון עירוני ז', למעט שנה אחת שהיא העיזה לנסוע לבדה לארה"ב ולמדה בתיכון של ישיבה יוניברסיטי בניו יורק. שם רכשה לעצמה הן את השפה האנגלית והן את העצמאות האישית. אך כעבור שנה היא חזרה לישראל ועם סיום לימודיה התיכוניים היא התגייסה למשטרת ישראל והייתה בין השוטרות הראשונות ששירתו בשדה התעופה.
אסתר לא הלכה לתנועות הנוער בשל התנגדות הוריה, אך בחופשות הקיץ היא יצאה עם עוד חברים מבית ספרה למחנות עבודה, קודם בקיבוץ דן ובשנה שלאחר מכן בקיבוץ גזית והקיבוצים מצאו מאד חן בעיניה. בגזית היא הכירה את בן זוגה, הם נישאו בעיר, אך לאחר זמן מה הם קבעו את ביתם בגזית. אסתר אומרת שהחיים בקיבוץ, הסגנון הפשוט והבלתי אמצעי של החיים בו והאפשרות להתבטא בחיי התרבות והתיאטרון, שתמיד משכו אותה, כל אלה גרמו להחלטה לבחור בחיי הקיבוץ. בשלב זה, לא היה לה כלל מניע אידיאולוגי או פוליטי. העיסוק בפוליטיקה נראה לה 'מלוכלך', קשור בתככים וכד' לעומת חיי הרוח של התרבות והתיאטרון, שבהם היא התעניינה.
השבר הגדול והזעזוע באו לאחר מלחמת יום הכיפורים. מלחמה זו הייתה עבורה הכוח המניע, הטריגר, להיכנס לחיים הפוליטיים ולהשפיע, כדי שלא יתרחשו שוב דברים כאלה. אסתר התחילה לקרוא עיתונים, לעקוב אחרי המתרחש ועד מהרה היא נעשתה בעצמה פעילה פוליטית. בהמשך היא התחילה גם לפרסם מאמרים ורשימות בעיתונים של התנועה וקיבלה פנייה להצטרף אל "החוג לרענון", חוג השמאל במפם ובקיבוץ הארצי, שנקרא גם "חוג שוללי המערך" והדוגלים בעצמאותה של מפם. וכך החלה אצל אסתר פעילות פוליטית רבת שנים והישגים, שמלווה אותה, בצד פעילותה האקדמית והחינוכית ופעילותה בחיי הקיבוץ שלה, קיבוץ גזית.
תוך כדי עבודתה בהוראה ובחינוך במוסד החינוכי המשותף לקיבוצים גזית ועין דור, סיימה אסתר בהצטיינות לימודים לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. היא המשיכה לתואר שני וסיימה אותו בהצטיינות יתרה והכינה תזה לעבודת דוקטורט על הנושא: הומור וארוטיקה בשירת שאול טשרניחובסקי. אבל פעילותה האקדמית נפסקה, לזמן מה, בשל פעילותה הפוליטית הנמרצת. אסתר התמודדה על תפקידים בכירים במפם, היא הפכה לדוברת ונואמת מרכזית בכנסים ובועידות וקולה נשמע היטב ודעתה הייתה לנחשבת מאד.
ואז היא נשלחה מטעם מפם לייצג את המפלגה באינטרנציונל הסוציאליסטי של הנשים, ארגון משנה של האינטרנציונל הסוציאליסטי הכללי (ישראל הייתה מיוצגת ע"י מפם ועכשיו מרצ וגם ע"י מפלגת העבודה), ומאז ממלאת אסתר את התפקיד החשוב הזה בהצלחה ובבולטות יתרה והיא הגיעה גם לתפקידים בכירים ביותר באינטרנציונל הנשים, כולל סגנית הנשיאה וחברה בנשיאות האינטרנציונל.
בישראל, נהייתה אסתר חברה במוסדות המרכזיים של מפם ושל הקיבוץ הארצי. וכל זאת בנוסף לעבודתה כמרצה בסמינר הקיבוצים ובמכללת "אורנים", כעובדת של משרד החינוך, ועבודתה בחינוך ובהוראה בקיבוצה.
אולם את הפריצה הגדולה עשתה אסתר בפעילותה בתחום הפמיניסטי, בחו"ל (אינטרנציונל הנשים) ובארץ - פעילותה בתוך מפם ובהמשך גגם במרצ בתחום של הגברת הפעילות הפמיניסטית בקרב גופים ותנועות שונות.
רק לאחרונה סיימה אסתר את התואר השלישי באוניברסיטת חיפה וקיבלה את תואר הדוקטור על עבודתה בנושא: ביקורת פמיניסטית על התיאטרון הקאמרי. שם עבודתה: "מזונה עד אמזונה - ייצוגן של נשים במחזות התיאטרון הקאמרי, מקרה מבחן בין השנים 1982-2002. זוהי עבודה מפרספקטיבה פמיניסטית, על תקופה שמשתרעת במשך עשרים שנה. העבודה נכתבה בהנחיית פרופ' אבי עוז והוגשה דרך המחלקה לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה.
ש: אסתר, דיברת הרבה על אינטרנציונל הנשים. אולי תבהירי לנו מהו האינטרנציונל הזה?
אסתר: אינטרנציונל הנשים הוא ארגון משנה, כפי שצוין כבר לעיל, של האינטרנציונל הסוציאליסטי הכללי. משתתפים במקביל בשני חלקי האינטרנציונל, נציגים של ארגונים ומפלגות מהמרכז-שמאל, כלומר מפלגות סוציאל דמוקרטיות ומפלגות סוציאליסטיות מכל רחבי העולם. זהו מעין האו"ם של העולם מהמרכז ושמאלה. הייצוג שלנו, של מפם ועכשיו של מרצ, שאני מהווה חלק ממנו כבר שנים רבות זוכה למעמד חשוב ומיוחד ולהשפעה רבה. מאד מחשיבים את עמדותינו בנושא של הסכסוך הישראלי-פלשתיני, ובאינטרנציונל הנשים, נוכחות הייצוג שלנו חשובה, במיוחד לפעמים לנוכח ייצוג עוין של נשים פלשתיניות. העובדה שאני משלבת פטריוטיות ציונית מובהקת יחד עם תפיסת שלום ואחווה שמרצ דוגלת בה, זוכה לא רק להקשבה אלא גם לאהדה ולתמיכה רבה. כדי להדגים את חשיבות המעמד שזכיתי לו באינטרנציונל הנשים, ראוי לספר שבכנס האחרון, ביוני השנה באתונה, שהיווה את הקונגרס התלת-שנתי שבו נערכות גם בחירות וגם תיקוני חוקה, הייתי אני, אסתר, המרצה הראשית בפתיחת המושב של האינטרנציונל, מייד לאחר דברי הפתיחה של ג'ורג'יו פאפאנדריאו, נשיא האינטרנציונל ומנהיג "פאסוק"-המפלגה הסוציאליסטית היוונית. נושא הרצאתי היה: "נשים ותנועות שלום לאורך ההיסטוריה בכלל, ובמזרח התיכון בפרט". ההדים החיוביים הרבים על הרצאתי הגיעו גם לאזנו של ח"כ יוסי ביילין, שעמד בראש משלחתנו לאינטרנציונל הכללי.
בהמשך דבריה מציינת אסתר: "אני גם חברה בועדה שתפקידה לעדכן את תקנון אינטרנציונל הנשים, לאחר שבקדנציה קודמת עמדתי בראש הועדה שגיבשה מחדש את התקנון. חשוב להבין, שבמפגשים הרבים עם נשים מכל חלקי תבל, אנו לומדות על המתרחש, על תהליכי חקיקה ושינוי, על הניסיון הנצבר אצל כל תנועה. ניסיון זה משמש מצבור של לימוד והבנה והשוואת דרכי פעולה.
ש: אסתר, לקראת סיום השיחה המאלפת והמרשימה ביותר איתך, ברצוני לשאול אותך, על אילו נושאים צריכה מרצ להתמקד, במיוחד בתקופה הקרובה?
אסתר: ראשית, בפעולה בקרב הציבור הערבי בישראל, גם אם התשואה האלקטוראלית לא תהייה גבוהה עבורנו. יש להסביר לו שמפלגות לאומיות בדלניות וקיצוניות, מסבות נזק גדול לכולנו אבל קודם כל לציבור הערבי עצמו.
ושנית, להיאבק מחדש וביתר שאת בנושא של הפרדת הדת מהמדינה והפסקת הכפייה הדתית, דרוש לנו חופש דת וחופש מדת לכל החפץ, תוך כיבוד אלה שרוצים להיות דתיים, מבלי לכפות את אורחות חייהם עלינו. כמובן שיש לזכור ולהזכיר שהסובלות העיקריות מהכפייה הדתית וחוקי האישות הנהוגים הן הנשים. וכמובן, שבנוסף לשני מוקדים אלה בהם עלינו להתחדש, מאמינה בהמשך דרכנו המדינית, ובדגש החברתי על תפיסה סוציאל-דמוקרטית, ולטעמי אפילו יותר סוציאליסטית.
ואסיים את שיחתנו בהזכירי לך שאני גם חברת ההנהלה של שדולת הנשים בישראל וסגנית היו"ר של ארגון זה וגם חברה בהנהלה של התנועה לשוויון ביו נשים וגברים, תנועה שקמה רק לפני זמן מה, ואלה פעילויות חוץ/על מפלגתיות בעיקר לקידום השוויון המגדרי. ובמישור החברתי-כלכלי אני גם מייצגת את שדולת הנשים, ואת עמדות מרצ (עם עוד חברים מ"כוחותינו" בפורום הארגונים החברתיים למאבק בחוק ההסדרים).
המראיין: תודה רבה לך אסתר. לכי בכוחך זה והמשיכי להצליח. וכמאמר המשורר: "והיה בעלותך-יאור לך היום / והנה את אינך בודדה במרום". (א.ד. גורדון למשוררת רחל).

שוחח ורשם: נחום שור