אם יש משהו שמצער אותי זו הביקורת הבוטה שיש לי כלפי ח"כ יוסי ביילין, שבד"כ, אני מעריך אותו מאד, בתוקף המשוואה הבלתי נסבלת שלו- "אם ישראל תשחרר אסירים שקשה מאוד לשחררם ותעשה זאת בתמורה לחללים, יהיה בכך כדי לומר לאויבנו כי שמירת חייהם של שבויים ישראלים אינה הדבר החשוב ביותר, כיוון שמבחינת ישראל גם אם הם מתים, היא תשלם מחיר גבוה.
במקום לעשות כל מה שהם יכולים כדי להשאיר בחיים שבויים ישראלים, הם עלולים לחשוב שנוח הרבה יותר להחזיק גוויות מאשר אנשים חיים, ולפגוע בהם. "
הגישה הרציונאלית הזו, מעוררת בי צמרמורת; מעוררת בי חלחלה ובמקרה של יוסי היא מעוררת בי דיכאון. פתאום הטובים מבינינו, עוסקים במחירי החיים והמוות; פתאום החשבונאות של החיים והמוות מקבלת מעמד בלעדי. כאילו אויבינו, חמאס או חיזבאללה, או ג'יהאד, או הטליבאן מפעילים ניתוחי עלות –תועלת, לקראת מבצע חטיפות כלשהוא. כאילו מטרתם היא לחטוף על מנת לקבל תמורה במונחים של שחרור אסירים ולא עצם החטיפה היא מבחן ההצלחה. כמו"כ לא זכור לי שההחלטה לצאת למלחמת לבנון השנייה, על מנת לשחרר את החטופים- חיים או מתים, אפילו במחיר אובדן חיי חיילים, נתקלה בהתנגדות גורפת של כל מתנגדי העסקה הנוכחית.
אבל אלו הם טיעונים חלשים, יחסית, כנגד התיזה של יוסי. עיקרי הטיעונים הם שהחזרת אסירים אולי, תמורת גופות (והדגש הוא על אולי), מנטרלת את אי הודאות, בדבר היותם חיים או מתים. ואין לך דבר משמעותי יותר, מאשר למנוע את אי הודאות הנוראית הזו; למנוע את הספק, שאולי, אולי הפקרנו את הבנים בשבי האויב, היות ולא קראנו נכון את המפה והמתווך ה-20 מטעם הגרמנים, טעה והטעה. ביטול אי הוודאות הזו היא מטרה ראויה, כמו, החזרתם הביתה של השבויים החיים.
אני אינני איש דתי; כמעט ואינני מאמין, במונחי הדת ולכן הבאת החלל לקבר ישראל היא לא הדבר המשמעותי ביותר, בעיני. אבל, האמינו לי, שרבים מאיתנו, שהשכול והאלמנות והיתמות פגעו בנו, מוצאים משמעות אישית- לא פולחנית- בעליה לקבר- בין אם מדי שבוע בשבוע ובין אם ביום האזכרה או בימי הזיכרון. גישתו של יוסי מונעת את הנחמה פורתא הזו, היות והסיכוי לקבל בחזרה גופות תמורת גופות הוא קלוש למדי.
60 שנות עימות אלים, בינינו לבין שכנינו, דוחפים אותנו, צעד אחרי צעד, אבל בבטחה לפיחות של ערכי המוסר והחמלה שלנו. אנו מאמינים שצריך לדרוש מחיר מופקע על פינוי התנחלויות; אנו מאמינים שיש לנו זכות לנהל מו"מ על סיום הכיבוש; אנו גורסים שבכוחנו להכתיב לפלשתינים את נוסחת הפיתרון של הסכסוך. כעת אנו גם משליכים את איבוד החמלה, כלפי הפלשתינים, גם כלפי עצמנו ובשרנו- משפחות החטופים. במקום לנהל את החשבונאות של חיים ומתים לפני כל מלחמה ועימות; במקום לשכנע את עם ישראל שבד"כ, במיוחד בעשרות השנים האחרונות , היה צורך להימנע ממלחמות ישראל בשל המחיר היקר שאנו משלמים על עיקשות טריטוריאלית, ולאומנות משיחית בא מנהיגינו לשעבר ומספק תחמושת לחסידי היד הקשה. במקום לצאת חוצץ נגד השיטה של שני האהודים, שבחרו להטיל על הרבצ"ר משימה שהיא חובתם, כאשר הם בחרו לפנות להלכה שתוציא להם את הערמונים מן האש,- לקבוע אם החטופים הם חללים אם לאו - יוסי בחר להבקיע את החזית של המשפחות הנפגעות. מבחינתן, המחיר שראוי לשלם, עבור גופות, זהה לחלוטין למחיר שראוי לשלמו עבור שבויים חיים, גם אם אכן יש מידע שהשבויים אינם בחיים. מדינה, הפועלת למען אזרחיה, חייבת לשלם את המחיר (כמובן לאחר מו"מ קשוח וחכם) על מנת לקיים את האמון ההדדי בינה לביניהם.
ולכן, ה"עסקה" הגורסת חילופי שבויים –חיים עבור חיים ומתים עבור מתים, היא אמנם ראויה אבל, כאשר מדובר ב"עסקה" שבה, למעשה, החזרת שבויים חיים, לידי האויב, היא למען חיי משפחות החטופים. זו משמעות העסקה הנוכחית ואלו הם החיים תמורת החיים.
אלמלא היתה לי "הזכות" האומללה של השתיכות למשפחת השכול הגדולה לא הייתי מעז לחלוק על דברי ידידי יונה, שותפי ב"פורום המשפחות השכולות".
אם ה"עיסקה" (איזה ביטוי מצמרר!) הינה תנאי הכרחי להבהרת השאלה אם החטופים בחיים - ברור שצריך לקיימה.
אבל חשוב שנבהיר את ענין יחסנו לגויות ולקברים.הטיבטיים מבתרים את הגויות ומאכילים בהן את הנשרים; רבים בעולם שורפים; בארצנו ובמקומות אחרים קברים רבים, בריטיים ואחרים שקרוביהם אינם פוקדים אותם. וכו'; וכו'; וכו'.
כל הנושא הוא ענין של תרבות ושל הענקת סמליות לנושאים שונים.כאנשים הגיוניים -כדאי שנחשוב על כך.
לא פקדתי מעולם את קברו של אליאב בני שנפל לשווא בגבול לבנון. הוא איננו בקבר. הוא איננו.
ויישר כוחו של יוסי שהעז, כדרכו, לצאת חוצץ נגד המוסכמות. בני גפן (07/07/2008 09:06)
אני רואה לנכון להגיב שנית בנושא כאוב זה, לאחר שהבעתי התנגדות נמרצת לדעתו של יוסי ביילין, עליה נמתחה בקורת חריפה גם מפי רבים אחרים, ולא אחזור על הדברים.
ברצוני להגיב הפעם על דבריו של מכובדי בני גפן, שרבים מאיתנו מוקירים את פועלו האמיץ והבלתי נלאה למען עקרונותיו-עקרונותינו.
גישתו, התומכת לכאורה בהשקפת ביילין, נשענת כמדומני על ביטול מוחלט של משמעות הגופה והקבר, והוא מעיד על עצמו שמעולם לא ביקר בחלקת הקבר של בנו ז"ל.
צדיק באמונתו יחיה, אך העניין זה, שהוא כה אינטימי, גישתו של בני, המנוגדת בתכלית להכרתי לדעתם ובעיקר להרגשתם של רובנו, ויהיו הם אף אתאיסטים-חילוניים קיצונים, שלא לדבר על רובם ככולם של של הישראלים ובודאי של הפלסטנים.
אין אדם צריך להאמין בכל המאגיה הכרוכה בפולחן המתים, והמטופחת ע"י החשוכים באורתודוכסיה, כדי להתייחס בכבוד רב מאוד לגופת המת ולקברו, כבוד המשקף גם את היחס לאדם החי.
על כן, בעוד שבני גפן הוא אדם פרטי, יוסי ביילין, כאיש ציבור, חטא לטעמי חטא כבד בפרסמו את השקפתו, המנוגדת לדעות רוב חברנו . הוא עמד לצערי בשורה אחת עם אלה כמשה יעלון, וחבל. הרב משה יהודאי, רעננה, חבר ועידת מרצ (10/07/2008 15:19)
נשמח לקבל את תגובתך ולפרסמה
(הודעות הכוללות נאצות, סגנון פוגעני וכד' לא יזכו להתיחסות).
