בשיחתנו זו, ביקשתי ממנו שיבהיר בקצרה את יתרונות תכניתו ויציג ניתוח משווה של תכנית זו לעומת יוזמת ז'נבה, המוכרת לכולנו.

פרופ' יהושע בן אריה: גם אם יש בעיות, ואפילו עלולות להיראות כמה נקודות חסרון (שאני עונה עליהן), הרי היתרון הגדול שטמון בתכניתי להשגת השלום ולסיום הסכסוך האומלל בינינו לבין הפלשתינים, סכסוך רב דורות ורב דמים, היתרון שבסיום הסכסוך הזה הוא כה גדול וכה משמעותי, עד שכל החסרונות האמיתיים והמדומים מחווירים לעומתו.
סוכם ביני לבין העורך, שכל פרטי התכנית והנימוקים בעד ונגד שעשויים /עלולים לעלות כסיוע או כהתנגדות, לכל אחד משלושת הצדדים (ישראל, מצרים והרשות הפלשתינית), יפורסמו בהמשך ויהיו נגישים לכל דורש. בשלב זה, במסגרת שיחה קצרה, בעיתון האלקטרוני של מרצ, יוצגו רק הנקודות הראשיות. בכל מקרה, זוהי תכנית שיש בה רק זוכים ובגדולwin-win-win. בין נקודות היתרון למצרים נזכיר, שעפ"י תכנית זו, אמורה מצרים לקבל נתיב יבשתי לירדן ולסעודיה, תצומצם הסכנה הפנימית של העברת הסכסוך לפסים דתיים ופונדמנטליסטים ויש בה משום הקניית מעמד מוביל למצרים בעולם הערבי.

היתרונות לפלשתינים חשובים וגדולים במיוחד: הם יקבלו שטח מדרום לרפיח, שהוא בעל פוטנציאל אדיר לפיתוח ויכול לפתור את בעיית סיר הלחץ של רצועת עזה, המונה כבר עתה כמיליון ורבע תושבים ועלול להכפיל את עצמו תוך שנות דור עד שניים.
היתרונות לישראל, גם הם גדולים מאד: תמורת ויתור על שטח ריק, מרוחק ולא מיושב בנגב, תקבל ישראל שטח של עד 10% משטח הגדה המערבית (יהודה ושומרון), שבו כבר נקבעו עובדות, מאז מלחמת ששת הימים, שכל תכנית אחרת, כולל יוזמת ז'נבה, חייבת להתייחס לבעיה זו ולהציג פתרונות שיהיו קבילים לרוב רובה של דעת הקהל הישראלית.
ש: פרופ' בן אריה, הזכרת את יוזמת ז'נבה. אני משוכנע שקוראי עיתוננו ישמחו לדעת את דעתך על תכנית זו.
פרופ' יהושע בן אריה: ניתן לסכם את יתרונות תכנית זו תכנית "החילוף המשולש", ב- 4 נקודות:

1)   תכנית ז'נבה אינה מתמודדת עם הבעיה הדמוגרפית הקשה שנוצרה ברצועת עזה. ברצועה זו היו לפני 1948     כ-50.000 תושבים בלבד. ב-1967, לאחר שהשטח נכבש ע"י צה"ל, נמנו באזור 365.000 תושבים. כיום נע המספר של האוכלוסייה ברצועת עזה בין מיליון ורבע עד מיליון וחצי נפש. הריבוי הטבעי באזור נע בין 4%-5%. עד שנת 2020, צפויה האוכלוסייה במקום להגיע לכדי שניים וחצי מיליון תושבים, וכל זאת על שטח קטנטן של כ-350 קמ"ר בלבד. מבלי לפתור את הבעיה הזו כאן, בצורה רצינית, כל תכנית שלום שתוצע, לא תצליח להביא שלום אמת לאזור. תכנית "החילוף המשולש" היא הפתרון ההגיוני והנכון ביותר לבעיית עזה. תוספת של כמה מאות קמ"ר, מדרום לרפיח, יכולה להביא לשינוי יסודי בכל מצבה של הרצועה. שטח זה ריק כיום כמעט לגמרי מכל אוכלוסייה והוא בעל פוטנציאל כלכלי "אדיר" שיוכל לאפשר קליטה של מיליוני תושבים בו.

2)   תכנית יוזמת ז'נבה, לא הביאה בחשבון שאין בעצם בכל שטח מדינת ישראל, הגובל באזורי הרשות הפלשתינית, שטח שיוכל להוות "שטח החלפה" מתאים שיוכל, מצד אחד, לפתור עבור ישראל את בעיית "הגושים היהודים הגדולים" המצויים מעבר לקו הירוק ומהצד השני יהווה שטח חיוני "אטרקטיבי" , כזה שיביא לכך שגם המדינה הפלשתינית העתידית תפיק ממנו תועלת רבה הרבה יותר מהשטח אותו הם יצטרכו להחליף.
האזור היחידי בארץ שבו יכולה מדינת ישראל לוותר על שטח מתאים, מבלי לפגוע במצבה הביטחוני והיישובי הוא הנגב התיכון, באזור פארן, המוצע בתכנית "חילוף שטחים משולש". הבעיה כמובן היא שאזור זה לא יוכל לתרום למדינה הפלשתינית העתידית, אם תישאר בתחומי א"י המערבית כפי שהיא כיום. לעומת זאת שטח זה יוכל להיהפך לשטח בעל חשיבות עצומה למצרים, למדינה הפלשתינית העתידית, לירדן ולמדינות ערב נוספות, אם הוא ייהפך לגשר מחבר (בעזרת הדרך המוצעת שתעבור דרכו), בין העורף הערבי הגדול במזרח, לים התיכון במערב, ואשר יגיע לקטע של אזור פלשתיני, מוצע כתוספת לרצועת עזה מדרום לה.

3)   הטענה העיקרית שהושמעה בעבר, על יתרונה של תכנית ז'נבה, על פני תכנית חילוף השטחים המשולש, הייתה שזו של ז'נבה היא פתרון דו-צדדי, המחייב הסכמה של שני הצדדים, הישראלי והפלשתיני בלבד. בעוד שחילוף השטחים המשולש, מערב גם את הצד המצרי בעניין והמצרים לא יסכימו לו. כיום מתברר שדווקא הפתרון הדו צדדי הוא חסרון עצום. עם החמאס ברצועת עזה, שאינו מכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל, אי אפשר לדבר, לפחות לא באופן ישיר. מהרשות הפלשתינית בגדה לא נשאר הרבה, ואינה גוף שיוכל לשאת על גבו כיום הסכם קבע יציב ואמיתי לשלום, בין העם היהודי לעמים הערבים. אם אכן רוצים להשיג שלום כנה באמת, הוא יוכל להיות מושג רק אם מצרים, הליגה הערבית והעולם כולו, באמצעות הקוורטט, יתנו לו גיבוי. אלה צריכים למצוא את הדרך והאמצעים הכספיים, לשכנע את מצרים, שהתוכנית יכולה לפעול גם לטובתה, על מנת שתיהפך לתוכנית שכל הצדדים המעורבים בה רק ירוויחו ולא ופסידו דבר.

4)   האזהרה שהושמעה בעבר כלפי רעיון "חילוף השטחים המשולש" הייתה שאסור שהיא תוצע ע"י הצד הישראלי שכן יוזמה כזו יכולה לפסול אותו על הסף, כ"קנוניה ישראלית". כיום אינני בטוח שהדבר הוא נכון. כל המקוריות, ההישג והחידוש שביוזמת ז'נבה, בא מהצד הישראלי. במקרה של חילוף השטחים המשולש, ישראל לא צריכה ולא יכולה אולי להיות היזם הסופי של התוכנית המוצעת. אך היא יכולה לשמש כ"יזם מניע" (קטליזטור), שישכנע את הקוורטט ואת העולם הערבי המתון, המדבר על יוזמת השלום הערבית, לאור ההחלטה בביירות ב-2002, כי אם אכן הם רוצים בשלום קבע אמיתי בין ישראל לעולם הערבי, הרי הנה ישנה דרך לכך וכי מתפקידם הם לדאוג לקידום רעיון זה לשם הגשמתו
אך גם לכך יש צורך במנהיגות ישראלית, נבונה,אמיצה ובעלת תושייה, שתמצא את הדרך המתאימה לשכנע את הקוורטט ואת העולם הערבי לקדם את הרעיון המוצע.

היש לנו כיום מנהיגות כזו בישראל???

העורך: ראשית, חן חן לך פרופ' יהושע בן אריה על ההצגה הבהירה, התמציתית והעניינית של תוכניתך בפני קוראי עיתוננו. החלטנו במערכת, שהשלב הבא יהיה מתן אפשרות להצגת שאלות, מתן תגובות וגם רשימות קצרות, שאת המתאימות מתוכן, מבחינת צורה, היקף ותוכן, נפרסם כאן אצלנו. אני מקווה מאד שהשלב שיבוא לאחר מכן יהיה פתיחת דיון בתוכנית הזו במוסדות המתאימים של המפלגה. ושוב תודה לך יהושע מקרב לב.

שוחח ורשם: נחום שור