בפועל מתעדכן סל הבריאות לפי שיקוליו של משרד האוצר. בעבר היה סכום העלייה השנתי נידון במשאים ומתנים הקואליציוניים ובשנים בהן התקיימו גדל סל התרופות בסכומים של 150 מיליון עד 350 מיליון ₪. היו גם שנים בהם לא נוסף כלל תקציב לסל. המתכונת שבו התנהלו הדיונים בנושא סל התרופות, הפכו בשנים האחרונות לויכוחים תגרניים בין סיעות הכנסת כשכל אחת מביאה עימה דרישות סקטוריאליות ונדמה שהסל נקבע בשיטת "מי צועק הכי חזק", כשברקע הפגנות של חולים הזועקים מרה על העדר תרופות.
מאז שנכנס חוק ביטוח בריאות ממלכתי לתוקפו בשנת 1995 ועד לשנת 2007, עומדת התוספת הממוצעת לסל התרופות על כ-200 מיליון ₪. במדינות המפותחות בהן קיימת מערכת בריאות ציבורית ראויה, מתעדכן סל הבריאות בשיעור ממוצע של 2%-4% בשנה. בישראל, לעומת זאת, מאז חקיקת החוק, עומד העדכון השנתי על כאחוז אחד בלבד בממוצע. השנה, בהסדר של ועדת הכספים, אותו הובלתי, נקבע כי העדכון יעמוד, ב-3 השנים הקרובות, על 425 מיליון ₪ עם תוספות של עוד כ-50 מיליון ₪ לרפואה ציבורית מונעת וחיסונים.
על שולחן הכנסת מונחת הצעת חוק שלי ושל חברי כנסת נוספים הקובעת כי שיעור הגידול בתקציב סל התרופות יעמוד על 2% בשנה, בשיעור הדומה למדינות מפותחות אחרות בעולם. בתרגום האחוזים לכסף, יעמוד הגידול על תוספת של כ-520 מיליון ₪ מדי שנה. לדעת מומחים בתחום הרפואה הציבורית, הצעת חוק זו היא הפתרון הנכון ביותר למצוקה שנוצרת מדי שנה בעת הדיונים על סל התרופות. מנגנון עדכון קבוע לסל התרופות נחוץ כדי שמדינת ישראל תוכל להמשיך ולספק לכלל אזרחיה שירותים רפואיים ברמה גבוהה. העדכון הקבוע גם ימנע את הצורך במאבקים מחודשים מדי שנה על הזכות הבסיסית של החולים לתרופות ולטכנולוגיות מתקדמות להם הם זקוקים.
גם הצעת חוק זו לא תיתן מענה לכל צרכיהם של החולים, אך אין ספק כי היא תיצור בעבורם מציאות טובה בהרבה יותר מהמצב הקיים. לפי ההצעה, סל התרופות לא יהיה פתוח למניפולציות פוליטיות מדי שנה, דבר אשר יאפשר תכנון ארוך טווח של הרכב הסל.
נושא סל התרופות תופס מדי שנה את הבמה הציבורית, וזוכה לתשומת לב רבה מאוד, למרות שישנם נושאים נוספים חשובים לא פחות, הדורשים טיפול בתחום הרפואה הציבורית בישראל. התקציב של סל שירותי הבריאות כולו עומד על 26 מיליארד ₪, אך סכום זה איננו מספיק לפתרון בעיות נוספות כגון המחסור ברופאים ובמיטות אשפוז, והגידול המתמיד בהוצאה הפרטית לבריאות, בין אם עבור תרופות ורופאים, ובין אם עבור ביטוחים משלימים - תחום בו נהיינו "אלופי עולם". כיום אזרחי מדינת ישראל מוציאים את הסכומים הגבוהים ביותר עבור ביטוחים מחוץ לחבילות הבסיס.
לסיכום, מערכת הבריאות הציבורית בישראל, שהייתה דוגמא לשוויוניות, יעילות ומקצועיות, הפכה למערכת בלתי שוויונית בצורה קיצונית, אשר מותירה קבוצות גדולות באוכלוסייה מחוץ לשעריה. כאן המקום לציין כי בגלל העלות התקציבית של החוק והתנגדות הממשלה, יש צורך בתמיכה של 50 ח"כים. אני תקווה כי חברי הכנסת יבינו את חשיבות הצלת מערכת הבריאות, וירתמו לאישור הצעת החוק, שכאמור, אין בה פתרון לכל בעיות הרפואה הציבורית, אך אישורה יהיה צעד בכיוון הנכון.

פורסם ב- TheMarker 

30.06.08