תגובות

1. נכון הוא שראוי כי אדם, כמוהו כתנועה חברתית- מדינית, יהיה אמיץ וגלוי לב בבואו להביע עמדה. סבורני, אולם, שקיימים מצבים בהם עדיף לאמץ את דבר החוכמה "והמשכיל בעת ההיא ידום". פרשת ההסכם עם עם ראש תנות הטרור הנבזית והארורה, העמידה את העם בפני דילמה מאוד לא פשוטה. לעניות דעתי במצב זה לא היה על יוסי ביילין, אדם נבון, הגיוני ושקול, להציג את עמדתו.
   איזה גורן (04/07/2008 08:35)

2. יוסי, אני מסכים עם כל מילה! זו התגובה הראשונה המפורטת והנכונה, לדעתי, לעיסקת "הרוצח תמורת חללים" הנוכחית, שאני נחשף עליה. גילית אומץ פוליטי לפרסם את הדברים הקשים. תודה.
   יאיר כפרי (04/07/2008 09:18)

3. עבור מתים אנו משלמים מחיר מזערי.עבור חיים אנו משלמים פי כמה.לכן כדאי לאויב להשאיר את שבויינו בחיים.
   רון וייס (04/07/2008 09:55)

4. ראיתי, בצער , בועידה, את ההתקפה על יוסי ביילין. כשהתותחים רועמים המוזות שותקות וכשהורים שכולים מדברים כולם שותקים, לא רק המוזות. אפשר להזדהות עם סבלם של הורי החטופים והורים שכולים, אך אסור שמצוקתם תוליך את המחנה. טעה שלמה המלך, המשכיל בעת ההיא יזעק. התבונה ושקול הדעת צריכים להוביל אותנו ולא פולחן המתים. וברגעים של מצוקה כשהחברה פועלת מתוך אינסטינקטים של עדר, יוסי הוא מגדלור בודד, "קול התבונה". מר"צ צריכה להתגאות בו, לא לכסח. אבוי לה למר"צ.
   יוסי זיגלמן (04/07/2008 22:14)

5. בטיבט מבתרים את הגופה ומאכילים בה את הנשרים; במקומות רבים - שורפים.מקום קבורתו של משה נסתר כדי שלא יעבדוהו, כעובדי אלילים.בארץ, כבמקומות אחרים בעולם, בתי קברות מרובים לחיילים בריטיים ואחרים. אין בני משפחותיהם פוקדים אותם כמעט לחלוטין. היחס לגופה הוא ענין תרבותי.מן הראוי שגם אנחנו נתחיל לחשוב בהגיון: אין מאומה בין המצוי בקבר לבין האדם שאהבנו ואנחנו אוהבים! לא פקדתי מעולם את קבר בני אליאב שנפל לשוא בגבול לבנון. הוא איננו. מאחר שלדעתי ה"אסירים" הינם שבויים - אני מתייחס בחיוב לשחרורם. מכאן ועד המאבקים הרגשיים על שחרורם גדול המרחק.
   בני גפן (06/07/2008 09:09)