בהמשך היא למדה היסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב ואת עבודת הדוקטורט שלה הקדישה עירית למפגש בין ניצולי השואה במחנות העקורים בגרמניה לבין השליחים מהארץ. מחקרה יצא בספר בשם: "לא נרגע הרעב", בהוצאת עם עובד וזכה בפרס יצחק שדה. אל עירית הגעתי דרך קריאה במאמרה: "המחיר של אי החזרת שבוי", שפורסם בימים אלה ב-y-net. מאחר ומרצ לא גילתה פעילות, בנושא החזרת השבויים, אף שלא היה לי שום ספק מה הן עמדותיה, שמחתי לקרוא את המאמר של ד"ר עירית קינן, כמוצא שלל רב. מאמר זה מבטא, בבהירות ובעוצמה, את ההשקפות שאני שומע מרוב החברים במרצ. ד"ר עירית קינן יוצאת בתקיפות כנגד עמדתו המבישה של הרמטכ"ל לשעבר, בוגי יעלון, שקבע את השחרור של החטופים מצה"ל על פי קנה מידה של יעילות וכדאיות. נכון, ממש לאחרונה, גם ג'ומס יצא, סוף סוף, בגינוי נמרץ של עמדתו של יעלון. אבל מרצ הייתה צריכה לדעתי לגלות פרופיל גבוה יותר בנושא זה, כבר הרבה קודם לכן.
נחזור למאמרה של קינן, שכבר המטרתי עליו הרבה שבחים. אומרת קינן: "בוגי יעלון, שאמר בזמנו שהאדם הוא הנשק הסודי של צה"ל, מפרק עכשיו, יחד עם אחרים, את המשוואה של כתובה ההסכם הבלתי כתוב בין האזרחים לבין המדינה, שעל פיו האזרחים מוכנים להקריב את חייהם ואת חיי ילדיהם למען הגנה על המדינה ואילו המדינה מחויבת, מחויבות מוחלטת, לשלוח אותם לקרב רק כאשר מוצו כל האפשרויות האחרות, ולהחזירם הביתה, בכל מחיר, במקרה של שבי". והיא ממשיכה: "תהליך פירוקה של המשוואה הזאת, שאנו עדים לו מזה זמן רב וביתר שאת גם כעת, מפרק גם את האתוס שעליו מבוסס השירות בצה"ל. חיוכו העדין של גלעד שליט ופניהם המיוסרות של הוריו, יכולים לייצג את פניה של חברה חזקה, שאיננה חוששת לשלם מחיר גבוה, ככל הנדרש, על מנת להשיב את בניה הביתה, כי היא יודעת שנכונותה לשלמו הוא מקור כוחה. הם עלולים לשקף חברה מפוררת, שטחו עיניה מראות, שהעדר הסולידריות שלה הוא מקור חולשתה". דברים כדורבנות. הייתי שמח, אילו מרצ הייתה יוצאת בהחלטה משלה, הקוראת לממשלת ישראל ולצה"ל, לפעול על פי דברים כאלה. יתר על כן, אין לי ספק, שבפרשת שחרור שבויינו, מתנקזות התפיסות המרכזיות, הרווחות בחברה הישראלית כיום: גישת הסולידריות החברתית וערבות הכלל על הפרט ואחריות הפרט על הכלל מצד שני, גישה שמרצ היא המייצגת המובהקת ביותר שלה, אם כי היה רצוי שהיא תהיה נחלת מה שיותר חלקים בציבור, מול גישת ההפרטה הטוטלית, ההפרטה של כל דבר שזז, מבית המדרש של הימין הניאו ליברלי, שרוממות הלאומיות בגרונו והפקרת חיילי צה"ל, בפועל בגישתו וראו שוב, דברי בוגי יעלון.
ש: עירית, אמרת שיש לשלם כל מחיר עבור שחרור השבויים. מה פירוש הדבר?
עירית: הידיים שפוגעות בנו פיגועי טרור, אינן תוצר של שחרור אסירים "עם דם על הידיים", אלא תוצר של מצב, של המשכיותו של סכסוך הדמים בינינו לבין הפלשתינים. זהו סכסוך טראגי שסיומו כלל לא נראה באופק וכיוון שכך, נוצרת בלי הרף המוטיבציה אצל הפלשתינים להפעיל טרור נגדנו. על כל מחבל שאנו הורגים קמים עשרה אחרים ולכן סיום הכיבוש וסיום הסכסוך, זה מה שיפתור את הבעיה ולא אי שחרור מחבלים עם "דם על הידיים". במצב הדברים הנוכחי, שחרור שבוי אחד, שקול כנגד שחרור של אפילו אלף אסירים ויותר. בעיני, הערך הגבוה כל כך של כל חייל שלנו, מחזק אותנו ולא ההפך. יתרה מכך, מספר האסירים שישוחררו לא מעלה ולא מוריד, בהקשר שהסברתי אותו, שהרי שחרור האסירים איננו מחזק את האויב והמשך מאסרם איננו מחליש אותו אבל שחרור כל שבוי שלנו, יאפשר את המשך טיפוח האתוס הצה"לי, שעליו התחנכו דורות של לוחמים והוא, שאנו כולנו, המדינה והאזרחים, מחויבים מחויבות מוחלטת לחיילים ששלחנו לקרב. אל האמירה הידועה של בן-גוריון "תדע כל אם עברייה, שהפקידה את בנה בידי מפקדים הראויים לכך" ראוי להוסיף היום, שידע כל הורה, שהפקיד את חיי בנו בידי מדינה הראויה לנכונותו לצאת לקרב. בלי שיידע כל חייל ולוחם שהמדינה וצה"ל יעמדו מאחוריו, אם חלילה יתרחש הרע מכל לגביו - פציעה או שבי, תתרוקן מתוכן המחויבות, וחיילנו יחדלו, בהדרגה, להתגייס או להתגייס ליחידות לוחמות.
בשיחה הבאה נספר במקצת על מעשיה ופעולותיה של ד"ר עירית קינן באוניברסיטת חיפה.

שוחח ורשם: נחום שור