לפיכך היה מעניין לשמוע את הרגשתה, כאשר לפתע , "קול התותחים נדם, ושדה הקטל התייתם", כמאמר השיר הנודע. ונעמיקה מרגישה טוב, עם השקט הזה. כן, היא וחבריה בקיבוץ מגוון, שבלב שדרות, הם וילדיהם, שחיו שנים כה רבות בצל הקריאה "צבע אדום", שהנה, ניתן להם פסק זמן של שקט ואפשר כבר להוציא כיסאות ושולחנות החוצה, לקבל בצוותא את פני השבת על הדשא, לצפות במשחקי היורו בכדורגל ולפצח גרעינים בנחת (אבל את הקליפות לא משליכים על הדשא...). זה ממש נפלא, היא אומרת. נעמיקה ציון, מנהיגה מבטן ומלידה, מייסדת הקיבוץ הזה ומנתבת דרכו יחד עם חבריה, וגם מנהלת את המרכז לצדק חברתי ע"ש יעקב חזן, אחד משני מנהיגי הקבה"א ומפם, במכון ון ליר בירושלים, אומרת שהשקט הזה שהשתרר, סוף סוף, מאפשר להם פשוט לנשום ללא חרדות. הוא גם מוכיח שפרדיגמת הכוח, בה מאמינים גם החמאס וגם מנהיגי ישראל, פשוט לא עובדת וגם לא מובילה לשום מקום. אלא, שמאחר ואלה המנהיגים בשני הצדדים, סבורה נעמיקה, שלמרבה הצער יש הסתברות גבוהה שהאש תחודש במהרה. לעתים יש תחושה של כמעט חוסר אונים מול המצב הקפקאי הזה. הסבל של האנשים בשני הצדדים הוא ממש בלתי יתואר. זהו סבל בלתי אנושי. ותמיד, בני אדם פשוטים משלמים בגופם ובדמם את מחיר מחדלי מנהיגיהם. נעמיקה אומרת שבאופן מוחלט, אין לה שום אמון במנהיגי החמאס וישראל. אלה מנהיגים שוחרי מלחמה.
אז מה ניתן לעשות, בכל זאת, בכוחם הדל? הם שומרים על קשר טלפוני עם פלשתינים בעזה, שומעים על סבלם הנורא, ומספרים על מכאוביהם שלהם. דרך האינטרנט והטלפון נשמר המגע הדו צדדי. ישנה גם קבוצה של אנשי שדרות, מתלמידי תיכון ועד הותיקים, עולי מרוקו, שנועדים מדי שבוע במכללת ספיר ודנים בשאלה: מה ניתן לעשות כדי לשמור על הקשר ועל ההידברות עם הפלשתינים ולא לוותר על שום מאמץ לקדם בכל זאת, את השלום? מובן שנעמיקה מסכימה עם תפיסת מרצ שאת המו"מ המדיני לשלום יש לנהל עם אבו מאזן וחבריו, אבל היא מוסיפה שמנהיגי ישראל עשו ועושים כל מה שביכולתם על מנת שהפרטנר הזה יהיה חלש ויראה כפי שהוא נראה.
ש: נעמיקה, האם את מיואשת לנוכח מצב דברים שכזה?
נעמיקה: אני לא נשברתי למרות שזה היה כל כך קשה. אין שום מוצא אחר, גם מבחינה פוליטית וגם מבחינה אנושית, מאשר להידבר, למצוא ערוצים של שיח ולנסות להגיע יחדיו לפתרון. לשים קץ לסבל ההדדי. לכן אנו אנשי מגוון, רבים מאתנו גם חברי מרצ, ממשיכים ונמשיך לעשות כל מה שנוכל, עד ששחר השלום יפציע. ודרושה אמונה גדולה וגם כוח רצון להאמין שאכן כך יקרה ובעיקר דרושים מעשים. הרי בשיר השלום כבר נאמר: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

שוחח ורשם: נחום שור