טובי המומחים וגם אישים פוליטיים רבים ובכירים, גמרו עליה את ההלל. ובכל זאת, התכנית איננה מוכרת בציבור הרחב, במידה הראויה ולמרות היתרונות הגדולים הטמונים בה, היא טרם הצליחה להניע מנועים פוליטיים, שידחפו אותה קדימה.
החלטתי, לפיכך, להציג את התכנית הזו בפני חברי מרצ ופעיליה, לשיפוטכם ולחוות דעתכם. לשם כך שוחחתי עם פרופ' יהושע בן אריה, עליו ועל תכניתו.
פרופ' יהושע בן אריה נולד בפתח תקווה למשפחה דתית. הוא סיים סמינר למורים של "המזרחי", וכיהן כמורה ובהמשך התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. כיום אין הוא דתי. אשתו, שרה, המכונה שקו, נמנתה על לוחמי הפלמ"ח במלחמת העצמאות, והייתה בהכשרה בקיבוץ מעוז חיים ולאחר מכן בקיבוץ רביבים. לזוג שלושה ילדים: זאב, אשר ואורית. ושבעה נכדים.
בהמשך נעשה יהושע פרופסור לגיאוגרפיה היסטורית, כתב ספרים ומאמרים רבים והפך לגיאוגרף בעל שם. ספריו ומחקריו זיכו אותו בפרס ישראל בשנת 1999. הוא היה גם רקטור האוניברסיטה בשנים 1993-1997, ולפני כן שימש כדיקן של מדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנים 1983-1987.
יהושע איננו איש פוליטי ואיננו משתייך לשום מפלגה, אבל ידיעותיו הרבות, רוחב אופקיו וניסיונו העשיר, הביאו אותו לגבש את תכנית השלום שלו, לאחר כשלון שיחות קמפ-דיוויד, בשנת 2000. כפי שכבר ציינתי לעיל, התכנית זכתה לקבלת פנים נלהבת מצד אישים רבים העוסקים במאמץ להשיג שלום. אבל בו בזמן, באופן פרדוקסאלי, לא התקבלה, עד כה, על דעת שום גוף פוליטי יציג ולא על דעת מקבלי ההחלטות בישראל. כמה מהם אמנם אמרו, שלא לייחוס ולא לציטוט, כי זוהי התכנית שיכולה להביא את השלום, מפני שכל הצדדים הנוגעים בדבר: הישראלים, הפלשתינים והמצרים, ירוויחו ממנה בקנה מידה גדול ומשמעותי ביותר, אך המחויבויות הפוליטיות השונות, מנעו מהם להתייצב מאחורי התכנית ולפעול למען הגשמתה.
מצאתי לנכון, בעקבות שיחתי עם פרופ' בן אריה והעיון שעשיתי בהצעתו ובפרטיה, להציג כאן את עיקרי התכנית של פרופ' בן אריה. בשלב הבא נפרסם את המשך השיחה ההשוואתית, בין תכנית זו ליוזמת ז'נבה וגם נפתח את העיתון לשאלות ולתגובות של הקוראים שלנו. להלן עיקרי תכנית השלום של פרופ' יהושע בן אריה: צעדים לקראת הסכם קבע לשלום בין ישראל לרשות הפלשתינית.
צעד ראשון לקראת חתימת הסכם שלום של קבע בין ישראל והרשות הפלשתינית, מסכימים הצדדים החתומים על מסמך זה, כי במסגרת הסכם השלום יתבצע חילוף שטחים משולש: בין ישראל, מצרים והרשות הפלשתינית, כדלהלן:
א. ישראל תעביר למצרים שטח בהיקף של בין 200 ל-500 קמ"ר, בנגב הדרומי, באזור נחל פארן בגבול עם סיני, לערך מול כונתילה, אשר יסופח למצרים ויהווה שטח מצרי לכל דבר. על שטח זה יחולו אותם תנאים ביטחוניים החלים כיום על אזור סיני, שצמוד לשטח זה, בהתאם להסכם השלום שנחתם בין ישראל למצרים.
ב. ישראל תעביר למצרים פרוזדור - דרך מקצה השטח החדש שיצורף לסיני, לעבר מדינת ירדן, בו ניתן יהיה לסלול דרך בעלת מספר מסלולים, למכוניות, למסילת ברזל. ושטח מתאים שיאפשר הנחת צינורות דלק, מים ותקשורת, שיהיו בבעלות מצרית.
ג. תמורת השטח ודרך המעבר שיועברו למצרים, תסכים זו להעביר לרשות הפלשתינית, שטח בהיקף דומה לערך מזה שהיא תקבל מישראל ואף יותר מכך, בגלל הדרך-המעבר שהם יקבלו (בין 500 ל-1000 קמ"ר), מדרום לרפיח שברצועת עזה, כאשר קו החוף שלו מהגבול הישראלי-מצרי כיום, לכיוון אל- עריש, יהיה בין 20 - 30 ק"מ וממנו יתפשט השטח שיועבר לרשות הפלשתינית פנימה לתוך סיני.
ד. תמורת השטח שתקבל הרשות הפלשתינית בסיני ממצרים, מדרום לרצועת עזה, יועבר שטח בהיקף דומה לידי מדינת ישראל מעבר לקווי הגבול של הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ישראל למצרים וירדן בשנת 1949 ואשר התקיימו עד ל-4 ביוני 1967.
ה. במסגרת החתימה על הסכם זה, תוכנה מפות מפורטות שתציינה במדויק:
1) את השטח הישראלי בנגב, גודלו וגבולותיו, שיוסכם כי יועבר למצרים במסגרת הסכם הקבע לשלום, שיחתם בין ישראל לבין הרשות הפלשתינית
2) פירוט על מפה של תוואי ורוחב פרוזדור הדרך בין מצרים לירדן, שיועבר גם הוא למצרים לאחר חתימת הסכם שלום הקבע בין ישראל לבין הרשות הפלשתינית ובמסגרת ביצועו.
3) פירוט על מפה של השטח המצרי, גודלו וגבולותיו, שיוסכם שיועבר לרשות הפלשתינית מדרום לרצועת עזה.
4) יוסכם, באופן סופי, על גודל השטח בקמ"ר, שיוסכם כי יצורף למדינת ישראל מעבר לקווי ה-4 ביוני 1967.
ו. תיחומו המדויק של השטח שיצורף למדינת ישראל מעבר לקווי ה-4 ביוני 1967 ובעקבות כך קביעת גבולות הקבע בין ישראל והרשות הפלשתינית, כמו גם ההחלטות בקשר לעיר ירושלים והמרחב המקיף אותה, ייקבעו במסגרת של צעדים נוספים שיסוכמו לקראת חתימת הסכם השלום בין ישראל והרשות הפלשתינית.
על החתום: נציגי שלושת הצדדים הנוגעים בדבר, ואפשר גם נציגי מדינות מתווכות או משתתפות.
עד כאן תכנית השלום של פרופ' יהושע בן אריה. ראה מפה מצ"ב. בגיליון הקרוב נדון, כאמור, בתכנית הזו, יתרונותיה (הרבים), הקשיים הכרוכים ביישומה וניתוח השוואתי של תכנית זו עם יוזמת ז'נבה.

שוחח ורשם: נחום שור