להלן דברי הסבר של הצעת החוק:

כיום מאפשר החוק לבית המשפט לבקש משירות המבחן תסקיר נפגע רק בעבירות מין. האפשרות של הצגת תסקיר קורבן קבועה בסעיף 187 לחוק סדר הדין הפלילי, תיקון אשר נכנס לתוקף בשנת 1997 ואשר מטרתו הייתה להציג בפני בית המשפט נתונים אובייקטיביים בדבר מצבו של הנפגע, כדי שישקול נתונים אלה בין יתר הנתונים המובאים על ידו בחשבון בעת גזירת הדין.

בעוד שלנאשם שמורה הזכות להביא בשלב זה לידיעת בית המשפט את הנסיבות המקלות בעניינו, לא קיימת חובה מקבילה מצידה של התביעה ליידע את בית המשפט באשר למצבו של הנפגע.

המשמעות של הגבלת התסקיר לעבירות מין ולתלות בשיקול דעתו של השופט היא כי שופטים גוזרים דינם של נאשמים מבלי לדעת כלל מה עלה בגורלו של הנפגע, שכן במרבית המקרים, כאשר נסגר ההליך בהסדר טיעון, לא מתנהל שלב הוכחות והנפגע לא מעיד. מצב זה בלתי נסבל. פסיקתו של בית המשפט העליון קובעת כי נסיבותיו האישיות של קורבן העבירה והשפעת העבירה על חייו ועל מצבו הגופני והנפשי מהוות שיקולים לגיטימיים שעל בית המשפט להתייחס אליהם בבואו לגזור עונש אך דבר זה אינו מתבצע בפועל. מכאן כי חשיבותם של כלים המאפשרים לבית המשפט לקבל מידע מלא ועדכני לגבי מצבו של הקורבן אינה מוטלת בספק. תסקיר שירות מבחן הוא הדרך הטובה ביותר להשגת מטרה זו. גם במדינות אחרות הוכר הכלי של תסקיר בידי איש מקצוע כדרך הטובה ביותר באמצעותה יכול בית המשפט ללמוד על מצבו של הנפגע (קנדה).

האם לא חשוב שבית משפט יֵדע מהו בדיוק מצבו של קורבן אלימות, אדם שהותקף, שנפצע, שחייו השתנו, בעת גזירת הדין ומהו הצפי להשלכות בעתיד? הצעת החוק מבוססת על העמדה כי על השופט לקבל מידע על השלכת העבירה על הקורבן (או משפחתו, במקרה גרם מוות), כולל מידע על כל השלכה פסיכולוגית ומידע על השלכות לטווח רחוק עד למועד גזר הדין.

הצעת החוק מרחיבה את הקיים באופן שיתאפשר לבתי המשפט להורות על תסקירי נפגע גם בעבירות אלימות וייתכן שיש אף לקבוע זאת כברירת מחדל בעבירות מין ואלימות חמורות, כדי שלא יהיה בשיקול דעתו של השופט. המשמעות הכלכלית: נטל על שירות המבחן.

מקום בו נפגע העבירה הוא קטין, מן הראוי להתנות הליך גזירת הדין בקיומו של תסקיר על נפגע העבירה , על כן קובעת ההצעה כי במקרים אלה יהיה התסקיר בגדר חובה. עם זאת, חובה זו הוגבלה למקרי עבירות מין ואלימות חמורות, מתוך התחשבות בעלותם התקציבית של התסקירים.