החוק למניעת אלימות במשפחה נחקק בשנת 1991 כדי להתמודד עם התופעה רחבת ההיקף של אלימות במשפחה. מצוקתם של ילדים ונשים הסובלים מאלימות ומהתעללות במסגרת משפחתם - היא שעמדה לנגד עיניו של המחוקק.
כנדבך נוסף להגנת בני המשפחה שהם קורבן לאלימות במשפחתם, נקבע בחוק מנגנון מהיר למתן צווי הגנה (צווי הרחקה) כנגד בני משפחה שיאפשר הרחקת הפוגע מקורבנו.
לאחרונה הוגשו לבית המשפט בקשות למתן צווי הגנה כנגד קטינים לשם הגנה על הוריהם או על בני משפחה אחרים.
|
אולם, נראה כי בעת ניסוח החוק נעלמה מעיניי המחוקק אפשרות קיומו של המצב האמור בו יתבקש צו דווקא כנגד הקטין ולא לשם הגנתו. משום כך, נקבעו בחוק דרישות רבות ומפורטות שעניינן טובת הילד, שנגד אחד מהוריו הוצא צו הגנה, ובין היתר נדרשת הגשת תסקיר אודות הילד על ידי פקיד סעד.
לעומת זאת, החוק אינו מתייחס למצב ההפוך, שהבקשה היא למתן צו כנגד הקטין ולשם הרחקתו מביתו. יש לזכור שבמצב זה ישנן השלכות על אחריות ההורים על ילדיהם הקטינים, אחריות הקבועה הן בחוק העונשין והן בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. גם במצב בו יש להרחיק את הקטין, חובה עלינו לוודא שיהיה לו מקום מגורים חלופי ושיימצא אחראי לו ולשלומו הנפשי והפיזי.
הצעת חוק זו משנה את החוק הקיים בשלושה היבטים:
א) הוספת תנאי לפיו לא יינתן צו הגנה כנגד קטין, אלא לאחר שהוגש תסקיר פקיד סעד אודות הקטין וכן לאחר שבית המשפט שוכנע כי נמצא לקטין מקום מגורים חלופי ואחראי למשך תקופה זו.
ב) סעיף 4 (א) לחוק קובע אפשרות למתן צו במעמד צד אחד. בהצעת חוק זו, מוצע כי על אף האמור בסעיף זה, כאשר מתבקש צו כנגד הקטין, יינתן הצו במעמד שני הצדדים, היינו, גם במעמד הקטין.
ג) קביעת חובה למנות ייצוג לקטין שכנגדו נתבקש הצו, כאשר לבית המשפט סמכות אם למנות לו עורך דין או אפוטרופוס לדין.
הגנה על שלומו וטובתו של הקטין צריכה לעמוד במרכז, גם כאשר הקטין הוא הפוגע.
בשל העובדה שהרחקת קטין מביתו עומדת בניגוד לעקרונות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ולאור עקרונות אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, ראוי וצריך לבחון ולשקול את טובתו גם במצב האמור.
|
