ח"כ רן כהן - סיכום מושב חורף 2007

ח"כ רן כהן: הכנסת ה-17
חבר בוועדת החוץ והביטחון, ועדת העבודה והרווחה והועדה לזכויות הילד.
יו"ר ועדת העובדים הזרים. 
יו"ר השדולה החברתית, יו"ר השדולה למען אנשים עם מוגבלויות, יו"ר השדולה למען דיירי הדיור הציבורי, יו"ר השדולה למניעת אובדנות ויו"ר פורום ח"כים ידידי מחסום ווטש.

מן הבחירות אל מלחמת לבנון השנייה
מושב הכנסת שלי התחיל מיד לאחר הבחירות האחרונות, שעמדו בסימן התמונה הפוליטית שלאחר ההתנתקות, מחלתו של אריאל שרון ונסיונה של קדימה לצעוד בלעדיו. מבחינת מרצ, תוצאות הבחירות היו מאכזבות. אמנם שמרנו על כוחנו - אולם לאור התמורות במפה הפוליטית ולאור עמדותינו ועשייתנו, ללא ספק עלינו להיות מתוגמלים במספר מנדטים גדול יותר. אני מקווה ומאמין כי בעתיד נצליח לממש את הפוטנציאל העצום שלנו.
לאחר הבחירות והקמת הממשלה עמדנו בפני מלחמת לבנון השניה, שטלטלה את החברה הישראלית והעמידה אותה אל מול השוקת השבורה של המנהיגות שנבחרה זמן כה קצר לפני כן. גם אם העילה למלחמה איחדה את החברה הישראלית לרגעים מסוימים, הרי שבעייתיות בתפקוד, מחדלי החזית והעורף, היעדר המנהיגות והשגיאות השערורייתיות בניהול המהלכים במישורים הצבאי והמדיני, גבו חיי אדם יקרים ומיותרים והביאו להשלכות מרחיקות לכת. סיפורי חיילי הסדיר והמילואים על מחדלי המלחמה, הדוחות על אי-מוכנות העורף והפעולות המיותרות בהן נהרגו 33 חיילים בשעות האחרונות, כאשר הפסקת האש בחסות האו"ם כבר נכנסה לתוקף, מעלות את חמתי עד היום.
את הביקורת על ניהול המלחמה בעת התנהלותה ולאחר סיומה הבענו בכל הזירות, בתקשורת, בועדת החוץ והביטחון, במליאת הכנסת ובכל פורום ציבורי ופרלמנטרי אחר. בנוסף, ברצוני לפרט בפניכם את העשייה הציבורית והפרלמנטרית שלי בתחומים השונים במושב הכנסת.

פעילות בנושא אי-מינוי שר רווחה
עם פתיחת מושב הכנסת הסתבר כי למרות הנוצות החברתיות בהן התהדרו רבות מן המפלגות לפני הבחירות, אף אחת ממפלגות אלה לא ראתה לנכון לדרוש לעצמה את התיק החברתי הראשון במעלה – משרד הרווחה. המשרד האפור לא קרץ לעמיר פרץ, שהצהיר כי יכתיב סדר יום חברתי חדש, לא לחברי מפלגת הגמלאים שסחפו מאות אלפי מצביעים, לא לש"ס ואף לא לקדימה.
למעלה משנתיים עמד המשרד ללא שר, כאשר פקידים מתוכו וגופים אשר קיבלו ממנו שירותים העידו בפני על עומק השבר, בהיעדר שר שיזעק את זעקת המשרד ויילחם על תקציביו. במושב הכנסת האחרון הגשתי, בשם סיעת מרצ, מספר הצעות אי אמון בממשלה בשל אי-איוש המשרד.
באוקטובר 2006 אספתי חתימות של 40 חברי כנסת לצורך דיון מיוחד במליאה, אשר על פי תקנון הכנסת מחייבות את ראש הממשלה והתייצב בפני הכנסת ולנמק מדוע אינו ממלא שר רווחה. ראש הממשלה התחייב בדיון כי ימנה שר רווחה בימים או בשבועות הקרובים.
לאחר שעברו מספר חודשים והבטחתו לא התמלאה, העלתי שוב במליאת הכנסת הצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת אי-מינוי שר רווחה. הופעלו עלי לחצים כבדים מצד לשכת ראש הממשלה ויו"ר הקואליציה למשוך את ההצעה מסדר היום, אולם בראותי כי הפעילות בנושא מהווה שוט על הקואליציה ומאיימת להביכה בכנסת, סירבתי לבקשה.
לבסוף, ביום בו ההצעה היתה אמורה לעלות במליאת הכנסת, הודיע ראש הממשלה על מינוי ח"כ יצחק הרצוג לשר הרווחה, ואני מקווה כי הוא ישכיל לזעוק את זעקת מקבלי השירות של משרדו וייטיב עם הרווחה בישראל.

יו"ר השדולה למען אנשים עם מוגבלות וארגון היום הבין-לאומי בכנסת
בחודש דצמבר 2006 יזמתי וערכתי בכנסת אירוע מיוחד לציון היום הבין-לאומי למען אנשים עם מוגבלות, בחסות השדולה בראשותי. במסגרת היום המיוחד ערכו 10 מועדות הכנסת דיונים מיוחדים בנושא זכויות אנשים עם מוגבלות. בין היתר, דנה ועדת החוץ והביטחון בגיוס בעלי מוגבלות לצה"ל, ועדת הכספים דנה בנושא מימון חוק שיקום נכי נפש בקהילה, וועדת החינוך דנה בנושא נגישות להשכלה גבוהה לסטודנטים עם מוגבלות בלתי נראית. באודיטוריום הכנסת נערך טקס חלוקת אות השוויון לאנשים עם מוגבלות בהשתתפות אשת ראש הממשלה עליזה אולמרט.
עוד במסגרת היום המיוחד עלו במליאת הכנסת הצעות חוק הייחודיות לאנשים עם מוגבלות, למשל הצעת חוק שהעלתי לתיקון "חוק איסור לשון הרע" אשר קובעת כי אסור לבזות אדם בשל מוגבלותו. בעת פעילותי כיו"ר השדולה שמתי לב לעובדה מעניינת: ספר החוקים הישראלי הוא אחד המתקדמים בעולם מבחינת חקיקה למען אנשים עם מוגבלות, אולם אנו נמצאים הרחוק מאחור בתחום האכיפה והיישום. זאת לקחתי על עצמי לתקן כיו"ר השדולה ואני מתכוון לעמוד במשימה.

יו"ר השדולה למאבק באובדנות בישראל; ארגון היום הבין-לאומי בכנסת ופעילות בועדת החוץ והביטחון למאבק בהתאבדויות בצה"ל
כאשר התוועדתי לראשונה לתופעת ההתאבדות בישראל, לא ידעתי עד כמה נרחבת התופעה, ועם זאת, עד כמה מושתקת. לא ידעתי, למשל, כי בישראל מתאבדים כ-400 איש בשנה, מספר דומה למספר ההרוגים בתאונות דרכים. בצה"ל מתאבדים בממוצע מדי שנה כ-35 חיילים, כך שזוהי הסיבה הראשונה במעלה לאבדן בנפש בשנות שגרה.
אלא שבניגוד לתאונות הדרכים, לא קיימת בישראל תכנית לאומית למאבק בהתאבדות, למרות שאין זו גזרת גורל, ובעזרת התמודדות מתאימה ניתן לצמצם מאוד את היקף הקורבנות. על מנת להתמודד עם כל זאת הקמתי את השדולה למאבק באובדנות בכנסת.
בפעילות מקבילה במסגרת השדולה ובמסגרת ועדת החוץ והביטחון אני עוסק במניעת התאבדויות בצה"ל. הועדה ערכה מספר ישיבות בנושא, בהן קיבלה דיווח מראשי אכ"א על תכנית שהופעלה בצה"ל למניעת אובדנות. כמו כן, השנה צוין בישראל היום הבין-לאומי לבריאות הנפש בסימן מניעת התאבדויות. כיו"ר השדולה למניעת אובדנות לקחתי על עצמי הפקת יום מיוחד בכנסת לציון הנושא. ועדות הכנסת השונות קיימו דיונים בנושא, וכן נערך דיון מיוחד במליאת הכנסת, אליו הזמנתי בני משפחות שכולות.

פעילות בנושאי דיור: חוק הדיור הציבורי, דודי שמש בדיור הציבורי ופעילות נגד קיצוץ בפרויקט שיקום השכונות
כיוזם וכמחוקק חוק הדיור הציבורי, לא עזבתי, ולעולם לא אעזוב, את נושא הדיור הקרוב כל-כך לליבי. במושב הכנסת הזה התחלתי מחדש את חקיקת חוק הדיור הציבורי, אשר עבר בכנסת בתקופה בה מרצ ישבה בממשלה והוקפא ע"י ממשלת נתניהו מיד לאחר מכן. לאחר מספר תיקונים ועדכונים, כיום החוק עבר בקריאה טרומית והוא מתקדם בהליכי החקיקה בועדת הכלכלה - על אפם ועל חמתם של נציגי האוצר, שכמו בסוף שנות ה-90 נלחמים בכל כוחם נגדו. אולם כמו אז, גם הפעם אני מתכוון להעבירו בניגוד לעמדתם.
הצעת חוק נוספת שאני מקדם לרווחת דיירי הדיור הציבורי היא הצעה המחייבת את החברות המשכנות להתקין דודי שמש בדירות הדיור הציבורי. כיום קיימת חובה להתקין דוד, אולם כדי לחסוך כסף לרוב החברות מתקינות דודי חשמל, והדיירים משלמים את המחיר הכבד של ההפעלה בימי הקיץ השופעים שמש. לעיתים מגיע הדבר למצב אבסורדי, ובו הדיירים העניים ביותר משלמים שכר דירה מוזל של 100 ש"ח בלבד, אולם חשבון החשמל שלהם מגיע למאות שקלים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית לאחר הסכם שהשגתי עם שר האוצר ושר השיכון, לפיו יישום החוק יתחיל בהשקעה של 5 מיליון ש"ח בשנה, סכום שיספיק להתקנת 2,500-3,000 דודי שמש בשנה.
בנוסף, פעלתי במישור הפרלמנטרי והציבורי נגד כוונת הממשלה לקצץ משמעותית בפרוייקט שיקום השכונות, פרוייקט הדגל בחברתי של הממשלה מאז ימי בגין. פניתי לראש הממשלה, לשר השיכון ולשרי מפלגת העבודה בדרישה לבטל את הקיצוץ המתוכנן, ויזמתי דיון בועדת העבודה והרווחה בנושא. בשל הלחץ הציבורי הכוונה בוטלה בינתיים, אולם יש לעמוד על המשמר בעניין.

פעילות כנגד כניסת ארקדי גאידמק לפוליטיקה הישראלית
בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך מתמשך של התפרקות המדינה מאחריותה לשירותים החברתיים והציבוריים, ואל החלל שנוצר נכנסות ידיים פרטיות אשר לעיתים כוונתן טובה ולעיתים אינטרס ציני מאחוריהן. המשותף לתהליכי ההפרטה השונים הוא שכאשר הבעלות עוברת לידיים פרטיות, עוברת איתה האחריות ועימה גם הסולידריות.
לעניות דעתי, תהליך ההפרטה הציני ביותר וגם המסוכן ביותר לדמורקטיה הישראלית הוא כניסתו של המיליארדר המפוקפק ארקדי גאידמק לתחום אספקת שירותים חברתיים שונים. הנה הוא משקם את שדרות פגועת הקסאמים, הנה הוא משכן את נפגעי מלחמת לבנון השניה, והנה הוא חוגג את יום העצמאות במקום מדינת ישראל. ובמקרה של גאידמק, בנוסף לסכנת ההפרטה שתיארתי לעיל, קיימת גם סכנה ברורה נוספת, אשר נוצרת בשל כוונתו המוצהרת להיכנס לפוליטיקה בכסות כזו או אחרת.
כאשר הנדבן הופך למועמד פוליטי, קיימת סכנה ברורה שמא הכספים שהוא מפזר למטרות פילנטרופיות כביכול הן בגדר קניית קולות פשוטה. על מנת להתמודד עם סכנה זו יזמתי הצעת חוק "איסור שימוש בנדבנות לצורכי בחירות" הקובעת כי אם מועמד לכנסת או מי שמעורב בפעילות מפלגה או מועמד לכנסת, תורם מכיסו הפרטי למטרות שונות סכום של מעל מיליון ש"ח לשנה בארבע השנים שקדמו למערכת בחירות, הכספים שתרם ייחשבו כאילו הוצאו לצורך קמפיין בחירות, ויקוזזו מן הסכום המותר להוציא על קמפיין על פי חוק.
אלא שגאידמק לא נח ולא שוקט וממשיך לבחוש בכל הזדמנות ובכל תחום, ולכן נאלצתי לנקוט מספר פעולות נוספות בעניין. למשל, פניתי לשר הביטחון לאחר שגיליתי כי בעת הגיוס לצה"ל של חיילים בבקו"ם, הם מקבלים יחד עם שאר הציוד הצבאי ספר תהילים עליו מוטבע באותיות זהב "ספר תהילים לשמירה ולסגולה באדיבות ארקדי גאידמק" ו"מוגש לזכותו ולזכות בני ביתו ע"י צעירי אגודת חב"ד". כתבתי לשר הביטחון מכתב אשר כיניתי "עצירת מכירת צה"ל" ובו טענתי כי לא ייתכן שחיילי צה"ל יועמדו למכירה למיליארדר גאידמק (או לכל אחד אחר), וכן לא יתכן לחלק חומר החזרה בתשובה ומיסיונריות דתית בתוך בסיסי צה"ל. שר הביטחון התחייב כי יעצור את התופעה המגונה.
הצעת חוק נוספת יזמתי לאחר שהתברר לי כי ארקדי גאידמק מתכוון לתרום "כל סכום שיידרש", כהגדרתו, לצורך הקמת אנדרטה לחללי אסון המסוקים, לאחר שמזה עשר שנים לא מוקמת אנדרטה כזו במקום הנפילה ליד שאר יישוב. הצעת החוק שיזמתי קובעת כי יוקצו 2.5 מיליון ש"ח מכספי משרד הביטחון להקמת האנדרטה, זאת על מנת למנוע מגאידמק להשתלט גם על ההנצחה בצה"ל. תרומה מידיים פרטיות היא משענת קנה רצוץ שברצותה תתרום וברצותה לא תתרום, והדבר הופך לסכנה של ממש כאשר אותן ידיים מונעות מאינטרסים פוליטיים ומנצלות הון בלתי מוגבל כדי לסלול את דרכן את השלטון הישראלי.

הגשת תלונה לועדת האתיקה נגד ח"כ אסתרינה טרטמן בפרשת התארים המפוברקים
אתם בוודאי זוכרים את הפרשה המבישה שהמיטה ח"כ אסתרינה טרטמן על הכנסת – בקורות החיים הכתובים שלה, ובקולה, התהדרה בתואר שני שאין ברשותה בכלל, לאחר מכן הסתבר כי גם התואר הראשון שלה אינו מאוניברסיטת בר אילן כפי שטענה, וכל שאר העובדות בקורות החיים שלה מלאים חורים. בתלונה שהגשתי לוועדת האתיקה של הכנסת טענתי כי במצג השווא שהגישה פגעה טרטמן בכבוד הכנסת ובכבוד חבריה, פגעה באמון הציבור במוסד ומעלה בתפקידה כשליחת הציבור וכנציגתו. גם אם אין בדברים עבירה פלילית, ללא ספק מדובר ברמיסה גסה של כללי האתיקה והיושרה המתבקשים מחבר כנסת. בתשובה לקובלנתי נזפה ועדת האתיקה נזיפה חמורה בח"כ טרטמן, ובכך שלחה מסר חד משמעי לציבור כי הכנסת מתנערת ממעשים כגון אלה ולא תשלים עימם.

פעילות כיו"ר הוועדה לעובדים זרים
זוהי הקדנציה השניה שלי כיו"ר הוועדה לעובדים זרים. את ראשות הוועדה קיבלתי לראשונה בכנסת ה-16, בשיא תקופת הגירוש וציד האדם ממש שהתנהלו נגד העובדים הזרים בישראל. הקו המנחה אותי בניהול הוועדה הינו קודם כל יחס אנושי ואמות מידה הומאניות כלפי העובדים הזרים, אשר גם אם אינם שוהים בישראל באופן חוקי, הם אינם פושעים אלא הגיעו כדי לעבוד ולהתפרנס בכבוד, אפשרות אשר נמנעת מהם בארצם.
כך, במהלך הקדנציה הראשונה הוועדה עסקה רבות בהקניית אמות מידה ראויות לעבודת מנהלת ההגירה ורשויות ההגירה, לטיפול בבעיות אישיות ואנושיות של העובדים הזרים, ותיאום מן גורמי הממשלה השונים העוסקים בעובדים הזרים (משרד הפנים, המשרד לביטחון פנים, משרד התמ"ת ועוד) ובין ארגוני הסיוע, לטובת ייעול הטיפול בעובדים.
כיום, כאשר נושא זה מתפקד פחות או יותר כראוי, וגם מספר העובדים הזרים בישראל אינו כשהיה, הוועדה בראשותי שמה לה למטרה לפעול למען עידוד תעסוקת ישראלים בענפים המעסיקים עובדים זרים, על מנת שישראלים יחליפו את הזרים בענפים בהם הדבר מתאפשר. אין סיבה שבבניין, בחלקאות, ובתיירות, למשל, יעבדו עובדים זרים בעוד קיימת אבטלה בישראל.
לצורך כך יזמתי הצעת חוק "עידוד תעסוקת ישראלים בחקלאות" לפיה ישולם מענק מיוחד לישראלי שיעסוק בחקלאות. על מנת שהחוק יוכל להיות מיושם, ניסחתי אותו בשלב זה לענף החקלאות בלבד, והגבלתי את סכום היישום ל-5 מיליון ש"ח, במטרה שחוק זה יהווה מעין "פיילוט", כאשר הצלחתו תהווה זרז לממשלה ליישם אות ביוזמתה בהיקפים גדולים יותר ובענפים נוספים. ההצעה התקדמה בועדת הכספים והיא עומדת כעת לקראת קריאה שניה ושלישית.
במסגרת הועדה לעובדים זרים אני מטפל רבות גם בנושא פליטי דרפור השוהים בישראל. מדובר על פליטי רצח עם המתחולל בחבל דרפור שבסודן, אשר ברחו בהמוניהם למצרים וחלקם חצו את הגבול לישראל. אמנם אלה אינם עובדים זרים, אולם בשל שילוב של בורות וחוסר ברירה הם מטופלים בישראל כעובדים לא חוקיים ונכלאים בכלא. הוועדה בראשותי ערכה מספר ישיבות וסיורים בנושא, במטרה לסייע במציאת פיתרון לפליטים – ראשית, לנהוג בהם כבפליטים ולא לכלוא אותם כפושעים, ושנית, לסייע במציאת פיתרון לשאלת מעמדם. הנושא הראשון מתקרב לפיתרון, כאשר יותר ויותר פליטים מושמים במסגרות משמורת בקיבוצים. הנושא השני סבוך יותר בשל העובדה שמדובר בנתיני מדינת אויב, אולם הוועדה תלחץ לפיתרון גם בעניין זה.

הגנה על זכויות עובדי מזנון הכנסת
לקראת צאת הכנסת לפגרת פסח התברר לי כי עובדי מזנון הכנסת מפוטרים מעבודתם למשך הפגרה, וכי זכיין המזנון שוכר אותם שוב לאחר תום הפגרה. פיטורין אלה כונו ע"י הזכיין, באופן אירוני, "חופשה", חופשה אשר מונעת מן העובדים לקבל שכר ופוגעת בזכויות הותק והפנסיה שלהם, ואינה עומדת למעשה לבחירתם אלא נכפית עליהם. החתמתי למעלה מ-40 חכ"ים על פנייה ליו"ר הכנסת דליה איציק, הדורשת ממנה להחיל את אחריות הכנסת על העובדים בתוכה, ולא להשלים עם פגיעה כה גסה בזכויות העובדים.

פעילות בנושאים ירוקים
בהתאם למצע מרצ אני מחויב ופועל למען נושאי איכות הסביבה ומיחזור. במושב האחרון הגשתי הצעת חוק מקיפה ומהפכנית בשם "הצ"ח שימור אנרגיה במוסדות ציבור" הקובעת כללים המחייבים כל משרד ממשלתי לניצול אנרגיה יעיל במסגרת הגופים במשרדו.
כמו כן, פעלתי בכנסת פעילות לאיסוף בקבוקי הפלסטיק למיחזור, ובעקבות פניותי למנכ"ל הכנסת הוצבו מיכלי איסוף מיוחדים אליהם משליכים אורחי הכנסת את הבקבוקים, בנוסף לאיסוף המתבצע ע"י זכיין המזנון מן המזנון ומן הוועדות.

פעילות למען חוק נכי הפוליו במסגרת ועדת העבודה והרווחה
אל ועדת העבודה והרווחה הגיע חוק שיזם עמיתי לסיעה ח"כ חיים אורון (ג'ומס) לפיצוי נכי הפוליו שנפגעו בשנות ה-50. הוועדה נקלעה לסחרור בשל מסמך שנוי במחלוקת של מחלקת המחקר והמידע של הכנסת אשר נכנסה לסוגיית אחריות המדינה למחלתם של נכי הפוליו, סוגייה שאיימה להיגרר לדיון ארוך ומיותר.
אני סברתי כי עצם הכניסה לדיון זה מיותרת, וכי יש צורך להאיץ ככל האפשר את מתן הפיצוי לנכי הפוליו, גם במחיר פשרות מסוימות בסכום הפיצוי ובתנאיו. בסופו של דבר - לאחר דיונים ארוכים ומתישים - עבר החוק בוועדה ובמליאת הכנסת בקריאה שניה ושלישית עוד לפני היציאה לפגרה. החוק מעניק פיצוי לחולי הפוליו תושבי ישראל אולם הוא אינו מפצה את החולים תושבי ישראל שלא חלו בישראל. מיד לאחר שעבר החוק במליאת הכנסת הגשתי תיקון לחוק אשר יחיל אותו גם על מי שחלה שלא בישראל.

הצעות חוק נוספות

הצעת חוק להבטחת תשלום שכר ברשויות המקומיות
בשיא שערוריית אי-תשלום השכר ברשויות המקומיות יזמתי הצעת חוק לפיה המדינה תשלם תשלום מיוחד בגובה שכר מינימום לעובדים ששכרם מולן מעל חודש ימים, כאשר המדינה זכאית לקזז תשלומים אלה מסכומים עתידיים המגיעים לאותה רשות.

הצעת חוק לקביעת תקופת צינון במעבר מהסקטור הפרטי לציבורי
כיום קיימת בחוק שירות המדינה תקופת צינון לעובד במעבר מן הסקטור הציבורי לעבודה בחברה פרטית. במושב האחרון יזמתי הצעת חוק לתקופת צינון הפוכה – ובה עובד מתמנה לתפקיד ציבורי בתחום בו עסק בסקטור הפרטי תקופה קצרה לפני כן – למשל מינוי של רוני חזקיהו, לשעבר בכיר בדיסקונט, לתפקיד המפקח על הבנקים, תפקיד בו הוא אחראי באופן ישיר לתחומים בהם עסק ימים ספורים לפני כן. הצעת החוק קובעת תקופת צינון של שנה אחת במעבר בין תפקידים אלה.


הצעת חוק איסור הנצחת אישי ציבור שהורשעו בפלילים
שהוצעה על מנת למנוע מאישי ציבור שהורשעו בפלילים מלהיות מונצחים בשמות רחובות או מוסדות ציבור, ובכך לזכות בכבוד שאינו מגיע להם.

הצעת חוק ביטול משרת שר בלי תיק
אין צורך להכביר מילים על חוסר ההצקדה שבקיום משרדים המבזבזים כספי ציבור רבים ואינם ממלאים שום פונקציה נחוצה, מלבד שלמונים פוליטיים.

הצעת חוק הבטחת תשלום מזונות
הצעה המיועדת להבטיח תשלום מזונות לילדיו של פושט רגל, ע"י העלאת תשלום המזונות לעדיפות הראשונה בסדר הנושים.


ביטוי עמדות באמצעות רשימות המתפרסמות באמצעי התקשורת
"טוב שיש בג"צ", בנושא הכרעת בג"צ בעניין חוק האינתיפדה
טוב שיש בג"צ / ח"כ רן כהן
עיקרון הפרדת הרשויות עליו מבוססת הדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית קובע כי שלוש רשויות השלטון אינן כפופות זו לזו וכי לכל אחת כללי פעולה משלה. עוד הוא קובע כי הכנסת, הממשלה ובית המשפט יקיימו ביניהם ביקורת הדדית במגמה למנוע ריכוז כוח שלטוני בידי קבוצה אחת.

בישראל של שנות ה-2000, למשל, עריצות הרוב הקואליציוני יכולה לא אחת להביא לידי אבסורד של חקיקת חוקים הנוגדים את המוסר האנושי הבסיסי, שלא לדבר על זה היהודי, שישארו ככתם בספר החוקים הנאור והדמורקטי עליו עומלת הכנסת זה עשרות שנים.

דוגמה כזאת נכונה לנו לפני כשנה וחצי, אז החליטה הכנסת לשלול מאזרחי השטחים את הזכות לתבוע פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מפעילות כוחות הביטחון גם שלא במסגרת מלחמתית, וגם אם מדובר בחפים מפשע וגם אם מדובר באזור בו כלל לא התנהלה לחימה כלשהי.

אל מול חוק דרקוני כזה, המתעלם לחלוטין מאחריותה של ישראל לנעשה בשטחים הכבושים על ידה ומעניק למדינה חסינות מפני פשעיה שלה, טוב שיש בג"צ. במצבים כאלה בג"צ הוא שומר החומות האחרון אשר לא בפעם הראשונה מציל את הכנסת ואת הממשלה מידי עצמן. בהחלטתו זו בג"צ מבטא באופן הנכון והראוי ביותר את סמכותו על רשויות השלטון האחרות במסגרת האיזונים והבלמים הנובעים מעיקרון הביקורת ההדדית שבהפרדת הרשויות.

"זכות הציבור לדעת", בנושא פרשת ההסתרה מהציבור את התמותה האמיתית מחיסוני השפעת
זכות הציבור לדעת / מאת ח"כ רן כהן
באוקטובר האחרון רעשה המדינה: ארבעה אזרחים מתו בסמיכות לחיסון משפעת. משרד הבריאות הפסיק זמנית את החיסונים, ובהלה אחזה בציבור, שאין לדעת כיצד שככה – האם בשל זיכרונו הקצר או בשל התגייסות מומחי רפואה ושר הבריאות עצמו שהתחסן לעיני המצלמות, על מנת לאותת כי החיסון בטוח עתה.

והנה אתמול מסתבר, שמספר המתים היה פי ארבעה מכפי שידענו – 15 איש מתו בסמוך לחיסון, ואיש מאזרחי המדינה לא ידע על כך – לא באמצעות אמצעי התקשורת ולא באמצעות נציגיו בועדת העבודה, הרווחה הבריאות של הכנסת.

הנה נחשפה הסתרת מידע הגובלת בשקר, אולם משרד הבריאות ובראשו השר בן יזרי לא מתרגשים. אין צורך לדווח לציבור, הם אומרים, ובכלל, הסתרת המידע נודעה "למנוע פניקה", וחשיפתו היתה פוגעת בנכונות הציבור להתחסן מפני שפעת.

ובכן, משרד הבריאות אינו "מיניסטריון האמת" והוא אינו אמון על עמדותיו ותחושותיות של הציבור, ובוודאי לא לו להחליט איזה מידע ייחשף ואיזה לא. ככל משרד ממשלתי או גוף ציבורי, משרד הבריאות חייב דין וחשבון קודם כל לציבור, ועליו לחשוף את כל המידע בשקיפות מלאה וללא שום מסננת. ישמע הציבור – וישפוט.

במקרה זה נהג משרד הבריאות באזרחים כבתינוקות שיש לחנכם ולשלוט על המידע אליו הם נחשפים. אם ברצונו של המשרד להשפיע על עמדותנו, ביכולתו לעשות כן בדרכים המקובלות, דרך קמפיין או פרסום טענותיו, ולא באמצעות הסתרת מידע וסילופו. זכותו של כל אזרח ואזרחית לקבל את החלטותיהם על סמך שיקול דעתם וכאשר כל המידע הרלוונטי מונח לפניהם. זוהי זכות יסוד במדינה דמוקרטית ולאיש לא ניתנה הסמכות להגבילה.

"אסון ידוע מראש", בנושא הצבת סוללות ארטילריה מול רצועת עזה
אסון ידוע מראש / ח"כ רן כהן
לפני כשנתיים שמעתי לראשונה שהוצבה סוללת ארטילריה ליד נחל-עוז, אשר כוונה להפגיז לתוך רצועת עזה. מהיכרותי הצבאית עם נשק הארטילריה, היה לי ברור כי שימוש בתותחים לעבר אזורים כה צפופים באוכלוסיה אזרחית יביא במוקדם או במאוחר להרג חפים מפשע.

באותו שבוע הזהרתי בישיבת ועדת החוץ והביטחון את ראש הממשלה דאז, אריק שרון, כי מי שמציב תותחים אל מול אזורים מאוכלסים באזרחים, מסתכן בפשע מלחמה. ניתחתי עבורו את כל אחד מהשלבים של פגיעת פגז תותח, עד למסקנה המתבקשת והרת האסון שבכל אחד מן השלבים יכול פגז אחד, שניים או שלושה לפגוע ולהרוג משפחה שלמה, כיתת בית ספר או קבוצת אזרחים תועה. מאז שבתי והזהרתי גם את שר הביטחון מופז והרמטכ"ל יעלון, וכן את ראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון פרץ והרמטכ"ל חלוץ.

לפגזים של תותחים אלה, הסברתי אז, יש טעות של 50-100 מטר. לחייל המטווח יש טווח טעות נוסף שיכול להגיע ל-200-300 מטר. טעות אנוש יכולה להביא אפילו עד לטעות של 500-600 מטר מהמקום אליו מתכוונים לירות. לצערי, אתמול קיבלנו עדות כואבת לכך שהנבואה השחורה שניבאתי התממשה. משפחה שלמה נכחדה, 19 הרוגים ועוד כ-50 פצועים. והלוואי שהייתי טועה.

האסון הזה הוא כמובן אסון פלסטיני אך הוא גם אסון ישראלי. הוא אסון ישראלי הן משום שידיים ישראליות גרמו לו, והן משום שברור שהתגובה שתבוא תפגע באזרחי שדרות ועוטף עזה, ואולי גם באזרחי תל אביב, ירושלים, חיפה, נתניה או עפולה.

בטרור אליו אנו חשופים יש להילחם בשתי זרועות מקבילות: קודם כל על המנהיגים להתייצב באומץ למשא-ומתן עם נבחרי הרשות הפלסטינית אבו-מאזן והנייה. כל עוד לא נעשה מאמץ סביב שולחן המשא-ומתן אין כל הצדקה לפעולה צבאית.

הזרוע השניה היא זרוע הלוחמה המדויקת בטרור, כלומר לפגוע במחבל אשר עוטה על גופו חגורת נפץ בדרך לבצע פיגוע או חוליית משגרי קסאם רגע לפני השיגור. ממשלה שלא עושה את שני אלה מפקירה את ביטחונם ואת עתידם של אזרחי ישראל.

"מי שומר על הגאווה", בנושא מצעד הגאווה בירושלים
מי שומר על הגאווה / ח"כ רן כהן
מארגני מצעד הגאווה בירושלים לא נאלצו לפנות לבג"צ על מנת שיורה לקיימו – המשטרה לא העזה לבטל את המצעד פשוט משום שחששה שביטולו לא יעמוד ב"מבחן בג"צ".

כמו אז כך גם אתמול, בג"צ הוא המפלט האחרון, מגן זכויות האדם, האזרח והפרט בישראל. אתמול אף הגדיל עשות ואישר לא רק מצעד הצהרתי שחשיבותו בתחום חופש הביטוי, אלא עיגן את זכותם של זוגות חד מיניים לרישום שעבור כל שאר האזרחים הוא אלמנטרי – מיסוד התא המשפחתי כדין.

בכך ביצע בג"צ את אחד הצעדים המשמעותיים ביותר בדרך למהפכה אמיתית בתחום זכויות האדם בישראל, והוכיח כי גם כאשר שאר מוסדות השלטון אינם ממלאים את חובתם כלפי ציבורים מגוונים, דואג בג"צ להשמיע פעם אחר פעם צפירת הרגעה עבור חברי אותן קהילות ולהגן על זכותם לשוויון.

לא מפתיע, אם כן, כי אותם קנאים חשוכים שיצאו לגנות את מצעד הגאווה והילכו אימים על הציבור, משתמשים היום באותם טיעונים הזויים כנגד בג"צ. "עבודה זרה", "חיסול דמותה היהודית של המדינה" ו"בג"צ אויב העם" הן רק חלק מן ההתבטאויות. ובכן, בשם אוהבי הדמוקרטיה ומוקירי זכויות האדם באשר הוא אדם, אני טוען כי החלטת בג"צ היא החלטה מוסרים וערכית ברמה העליונה ביותר.

כעת חוזר הכדור אל מגרש בית המחוקקים ומשרדי הממשלה, על מנת שידאגו ליישום ההחלטה האמיצה הזאת ואף יפעלו לייסוד נישואים אזרחיים אמיתיים לכל זוג אשר יחפוץ בכך, ללא הבדל דת, גזע, מין והעדפה מינית.


"לחשוב כמו בדואי ולא כמו קאובוי", על הצורך למנוע את המלחמה הבאה בטרם נערכים אליה
לחשוב כמו בדואי ולא כמו קאובוי / רן כהן
צו השעה בשבועות האחרונים הוא להתכונן למלחמה הבאה, שדומה שאין דבר שיעצור אותה. חברות "ציר הרשע", במונחיו הפשטניים והשטחיים של הנשיא בוש, הכולל את אירן, סוריה והחיזבללה, לא יוותרו על שאיפתם להלך אימים על העולם הערבי, ומבחינתם, לא הניצחון על ישראל הוא האמצעי להשיג זאת, אלא עצם מלחמת הגבורה נגד המדינה המערבית בלב המזרח התיכון.

בשבועות האחרונים הקונצנזוס בציבור ובקרב הפרשנים הצבאיים והמדיניים הוא כי יש להפיק לקחים מן המלחמה שהסתיימה זה עתה על מנת לנצח במלחמה הבאה בצפון, וכן מוסכם על הכל כי תכנית ההתכנסות של אולמרט שבקה חיים וכי צריך להתכונן לרע מכל גם בזירה הפלסטינית.

לאחר הקונצנזוס הזה, המחלוקת היחידה נותרה בשאלה איזו מלחמה תקדים את רעותה – עם הפלסטינים או עם החיזבללה ואולי גם עם סוריה, או שמא שתיהן יפרצו יחד בתזמון מביך ומסוכן עבור ישראל.

כלומר, הדעה הרווחת היא כי על חיילי צה"ל מוטלת המשימה לבלום בגופם את המלחמה הבאה בצפון או בדרום או בשתי החזיתות גם יחד, כאילו היתה המלחמה גזירה משמים, כעין רעידת אדמה שאפשר לצפות אותה אך לא ניתן למנוע אותה.

אולם, מלחמה אינה מכת טבע או גזירת גורל. מלחמה היא תוצר של אינטרסים ותהליכים פוליטיים שניתן לא רק לצפות אותם אלא אף להוביל אותם ולתעל אותם לכיוונים רצויים.

למשל, בסיטואציה הנוכחית יש מקום לבטל את מזימת "ציר הרשע", זאת ע"י פתיחה של ציר ידוע ומוכר אף אם קטלני הרבה פחות – תהליך שלום עם פרטנרים אפשריים. אם לפני המלחמה האחרונה נראו שוחרי השלום עם הפלסטינים כתמהונים תמימים, הרי שאחרי מלחמת לבנון השנייה הפכה אופציית המו"מ לשלום למטרה בפני עצמו אולם גם לאמצעי – אמצעי למניעת המלחמה הבאה בצפון וגם בדרום ובגדה המערבית.

ממשלת אולמרט-פרץ התרוקנה מתוכן ומיעדים שאך לפני חודשים מעטים עוד היו טריים בתודעת הציבור שהמתין בצמא ובתקווה למימושם – ממשלת ההתכנסות, ממשלת הסדר החברתי החדש, שני יעדים אלה מתו ונקברו במלחמת לבנון השניה. הדרך היחידה לשיקום פוליטי אינה בתרגיל האריתמטי של צירוף הליכוד או ישראל ביתנו לממשלה. יהיה זה מהלך פוליטי ציני שרק ידגיש את חוסר הזהות של הממשלה ואת היעדר דרכה.

על הממשלה להפנים את גורמי המשבר ולא רק את תוצאותיו. רק הליכה אל שולחן המו"מ לשלום עם סוריה ולבנון מזה ועם הפלסטינים מזה יהווה פריצת דרך כזו. הסכם מוקדם על החזרת החטופים תמורת שחרור אסירים יכול להוות קדימון מוצלח לכך. מדיניות אהוד ברק ואריאל שרון לפיה ניתן להסתפק בזירה אחת של תהליך שלום כבר אינה רלוונטית. עתה יש לנהל מו"מ בשתי החזיתות במקביל, והסכם מלא שיושג בזירה אחת לא יזיק לשניה אלא להפך – ביכולתו לדרבן ולקדם זירה נוספת.

בזירה הפלסטינית, בראש הפירמידה שתערוב להסכם עומד עדיין מנהיג הפתח הנשיא אבו-מאזן. אם אבו מאזן יביא עימו את ראש הממשלה איסמעיל הנייה, או את ברכתו או הסכמתו לקיום מו"מ, הרי זהו עניין מבורך אולם זהו עניין פנים-פלסטיני. בגזרה הצפונית נראה הנשיא בשאר אסד בשל יותר מאביו לנהל מו"מ לשלום שיעדו חזרה לגבולות הבינלאומיים ולא לאלה שקדמו למלחמת ששת הימים. לעמדה זו, שלא היתה מקובלת על אסד האב, יש חשיבות עצומה בנוגע לסיכוי להסדר, משום שאין בה חזרה של הסורים למי הכנרת, מהלך שיפחיד ישראלים רבים ובמידה לא מבוטלת של צדק.

הסכם משולב עם סוריה ולבנון יכול להפריך את דברי סניורה על כך שלבנון תהיה המדינה האחרונה שתכונן שלום עם ישראל. זאת ועוד, זהו המהלך היחיד שיכול לנתק את סוריה מאירן ולהוביל לסיוע סורי בפירוק החיזבללה בלבנון. זהו המהלך היחיד שיכול לבודד את אירן ולהציל את המדינות הערביות המתונות מידי האייתולות.

אילו המנהיגות המובילה את ארה"ב ואת ישראל היתה חושבת פחות כמו קאובוי ויותר כמו בדואי, היה בכך למנוע את המלחמה הבאה. מי שלא ינקוט במהלכים אלה לא יהיה לו צידוק מוסרי בפני ועדת החקירה של המלחמה הבאה, שנדמה כאילו כולם כאן כל-כך ששים לקראתה.